תביעות לשון הרע הפכו נפוצות יותר ויותר בשנים האחרונות, במיוחד בעידן הדיגיטלי בו אנו חיים. במאמר זה, נבחן לעומק דוגמא לתביעת לשון הרע שתסייע לכם להבין טוב יותר את ההיבטים המשפטיים והמעשיים של תביעות מסוג זה.
רקע כללי על תביעות לשון הרע
לפני שניגש לדוגמא הספציפית, חשוב להבין מהי בכלל תביעת לשון הרע. על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, אדם עובר עבירה של הוצאת לשון הרע כאשר הוא מפרסם או מפיץ דברי בלע ברבים במטרה לפגוע באדם אחר.
הפגיעה יכולה להיגרם בשמו הטוב של הניזוק, בעיסוקו, במשרתו, במקצועו או בעסקו של אותו אדם. אם הניזוק מוכיח את עצם הפרסום ואת עמידת הדברים שפורסמו בהגדרת לשון הרע בחוק, הוא זכאי לקבל פיצוי גם ללא הוכחת נזק ממשי, עד תקרה של 160,000 ש"ח (נכון לשנת 2024).
מקרה הבוחן של תביעת לשון הרע נגד עיתונאי
במקרה שנבחן כאן, עיתונאי בכיר בעיתון מרכזי פרסם מאמר בו הוא תקף באופן חריף את התנהלותו של איש עסקים מוכר. בתביעת לשון הרע שהגיש נגדו איש העסקים בבית המשפט המחוזי, נטען כי המאמר כלל אמירות משמיצות שאין בהן אמת, ושמטרתן לפגוע במוניטין שלו ולהכפיש את שמו. איש העסקים דרש במסגרת התביעה פיצוי של 2 מיליון שקל בגין נזקי הוצאת דיבה וגרימת עוגמת נפש.
עובדות המקרה של תביעת לשון הרע זו
על פי כתב התביעה של איש העסקים, המאמר שפרסם העיתונאי לא רק שהציג אותו באור שלילי, אלא גם כלל אמירות שקריות אודותיו. כך למשל, נטען במאמר כי איש העסקים ביצע עבירות פליליות שונות, וכי הונו מגיע ממקורות פסולים. בנוסף, המאמר ייחס לו התנהלות מושחתת.
המבחנים המשפטיים שלאורם נבחנה התובענה
בית המשפט שבחן את תביעת לשון הרע הנ"ל, יישם את שלושה המבחנים המקובלים בפסיקה לשם קביעת קיומה של עוולה אזרחית זו:
- האם הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע כהגדרתה החוקית? כלומר, האם מדובר בפרסומים העלולים להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, או לפגוע בו מבחינה מקצועית?
- האם הביטויים מתייחסים לתובע באופן ספציפי?
- האם הפרסומים עונים להגדרת המושג "פרסום" בחוק – קרי, יכלו להגיע לאנשים נוספים זולת הנפגע?
בנוסף ליסודות העוולה הנ"ל, סכום התביעה במקרה דנן, חורג מתקרת התביעה במסלול הסטטוטורי (שמאפשר לתבוע פיצוי בגין לשון הרע ללא הוכחת נזק). לכן בית המשפט בתיק זה נאלץ להכריע גם בשאלה האם למפרסם הדברים הייתה כוונת זדון לפגוע בנשוא הפרסום, כמו גם בשאלת קיומו של נזק ממשי ובר הוכחה.
הכרעת בית המשפט בתביעת לשון הרע לדוגמא
הכרעת בית המשפט בתביעת לשון הרע הנ"ל, לאחר בחינת הראיות והעדויות שהוצגו, הייתה כי בענייננו התקיימו כל יסודות העוולה:
ראשית, חומרת האמירות במאמר חצתה את הגבול בין ביקורת לגיטימית לבין פגיעה אסורה בשמו הטוב של אדם. דברי העיתונאי, כפי שהתפרסמו, הציגו את איש העסקים כעבריין וכמושחת, באופן שעלול להביא לזילות בכבודו ולהשפילו.
שנית, לא היה ספק שהדברים במאמר הופנו ספציפית כלפי התובע, תוך ציון שמו במפורש.
שלישית, עצם הפרסום בעיתונות, הפך את ההתבטאות לבעלת פוטנציאל תפוצה החורג משיח פרטי שבין אדם לזולתו, וככזה – עונה להגדרת המושג "פרסום" בחקיקה.
זאת ועוד – מהאופן בו נוסח המאמר עלה בבירור שהעיתונאי התכוון להכפיש את איש העסקים ולהציגו באור שלילי, ולא רק למתוח עליו ביקורת עניינית.
אשר על כן, בית המשפט הוציא תחת ידו פסק דין המחייב את העיתון ואת העיתונאי לשלם לאיש העסקים פיצוי בסך 1.5 מיליון שקל בגין תביעת הוצאת לשון הרע.
לקחים מרכזיים מתביעת לשון הרע זו
המקרה שנסקר כאן ממחיש את הסיכון הגדול הטמון בפרסום ביטויים משמיצים ומבזים נגד אדם, בפרט באמצעי תקשורת מרכזיים. זוהי דוגמא לתביעת לשון הרע שבה הגנת "פרסום מותר" לא עמדה לנתבע, חרף היותו עיתונאי הפועל לכאורה בשם האינטרס הציבורי.
מהמקרה האמור אנו למדים כי מי שחצה את הקו האדום שבין ביקורת עניינית לבין "נאום שטנה", חושף את עצמו לתביעות לשון הרע בסכומים גבוהים.
לסיכום
בסקירה זו ראינו כמה חשוב לזכור שגם אם מותר לבקר אושיות ציבור, וגם אם חשוב להביע את דעתנו בסוגיות ציבוריות, מי שחוצה את הגבול ועובר לפסים אישיים ומעליבים כלפי אדם אחר, צפוי למצוא את עצמו בבית המשפט כנתבע בתביעת לשון הרע, ועלול לשלם על כך ביוקר.
היה ופורסם נגדכם תוכן משמיץ ואתם תוהים האם יש מקום לתבוע בתביעת לשון הרע – זה הזמן להתייעץ עם עורך דין שמעון האן – עורך דין לשון הרע שיעריך את קיומה של עילת תביעה מוצקה.
כמובן, גם אם אתם בצד השני של המתרס, ומתחבטים בנוגע לפרסום תכנים מסוימים מחשש לחשוף את עצמכם לתביעת לשון הרע, וגם אם הוגשה כנגדכם תביעה כזו זה מכבר – פניה אל עו"ד לשון הרע מנוסה היא הכרחית לביצוע בקרת נזקים מושכלת.
לסיוע משפטי פנו כעת אל משרד עו"ד ונוטריון – עו"ד שמעון האן ונסייע לכם במקצועיות ובמסירות.
שאלות ותשובות:
לשון הרע היא עילה משפטית המאפשרת לאדם שנפגע מפרסום פוגעני ומשמיץ נגדו לתבוע את המפרסם. על פי חוק איסור לשון הרע, ניתן להגיש תביעה כזו כאשר מתקיימים שלושה תנאים: הדברים שפורסמו מהווים לשון הרע, כלומר הם עלולים להשפיל את התובע, לבזות אותו או לפגוע בו, הדברים מכוונים ספציפית כלפי התובע והם פורסמו באופן שיכול היה להגיע לאדם נוסף לפחות מלבד התובע עצמו.
כדי לקבוע האם הופרו הוראות חוק איסור לשון הרע, בית המשפט בוחן שלושה מבחנים מרכזיים: האם תוכן הדברים שפורסמו עולה כדי לשון הרע, האם הם מתייחסים באופן מובהק לתובע עצמו והאם הנתבע פעל בכוונה לפגוע בתובע. רק אם התשובה לשלוש השאלות הללו היא חיובית, יפסוק בית המשפט כי אכן בוצעה עוולת הוצאת לשון הרע שבגינה ניתן לתבוע עד 160,000 ש"ח (תקרת הפיצוי ללא הוכחת נזק, נכון ל- 2024 – בכפוף להוכחת כוונת זדון של המפרסם).
פסק הדין בתביעת לשון הרע זו משקף את האיזון העדין הנדרש בין שני ערכים חשובים – חופש הביטוי מזה, והזכות לשם טוב מזה. גם אם העיתונאי סבר שהוא פועל לשם האינטרס הציבורי, אין בכך כדי להכשיר פרסום פוגעני ומכפיש נגד אדם. הפיצוי שנקבע מהווה תמרור אזהרה לכל מי שמבקש לנהל מסע הכפשות פומבי נגד אחר, יהיו מניעיו אשר יהיו.
שליחת מכתב התראה למפרסם היא צעד מקדים חשוב בטרם הגשת תביעה בגין לשון הרע. המכתב מאפשר לצדדים להגיע לפתרון מוסכם שיחסוך משניהם זמן יקר והוצאות משפטיות, מאפשר במקרים מסוימים להביא להסרת הפרסום הפוגעני בשלב מוקדם יותר ומחזק את עמדת התובע בבית המשפט, במקרה ובכל זאת ימשיך לשלב הגשת התביעה בפועל.
