האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני?

השאלה האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני זוכה למענה מורכב במשפט הישראלי. במאמר זה נסקור את המסגרת החוקית, את ההגנות העומדות לרשות עיתונאים, ואת המקרים בהם עשויה להתקבל תביעה כנגד גורמי תקשורת.

האיזון בין הזכות לשם טוב וחופש העיתונות

האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני? סוגיה זו מעלה את השאלה הרחבה יותר בדבר האיזון בין שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לשם טוב מחד, וחופש הביטוי והעיתונות מאידך.

מערכת המשפט הישראלית מכירה בחשיבותן של שתי הזכויות, ומנסה למצוא את האיזון העדין ביניהן. חופש העיתונות הוא אכן "נשמת אפה של הדמוקרטיה", כפי שקבע בית המשפט העליון, אך אין הוא חסינות מפני אחריות. מצד שני, לא כל פגיעה ברגשותיו של אדם מהווה עילה לתביעת לשון הרע מוצלחת.

הפסיקה בישראל מדגישה כי הוצאת דיבה חמורה לא תוכל להסתתר מאחורי חופש העיתונות, במיוחד כאשר לא נעשתה עבודה עיתונאית אחראית. עם זאת, כאשר מדובר בתחקיר מעמיק שנערך ביסודיות ובאחריות, גם אם הוא מכיל אמירות קשות, עשויה לעמוד לעיתונאי הגנה.

המסגרת החוקית לתביעת עיתונאי על פרסום פוגעני

חוק איסור לשון הרע משנת 1965 מהווה את התשתית המשפטית העיקרית לדיון בתביעות נגד עיתונאים וכלי תקשורת. החוק מגדיר לשון הרע כפרסום שעלול לפגוע במעמדו החברתי של אדם, לבזותו, לפגוע בפרנסתו או להשפילו בשל מאפיין אישי. כאשר אדם חש כי פרסום עיתונאי גרם לו עוגמת נפש ופגיעה בשמו הטוב, החוק מאפשר לו להגיש תביעה אזרחית, ובמקרים קיצוניים אף ייתכנו הליכים פליליים.

על מנת שפרסום יחשב כלשון הרע, הוא צריך לענות על הגדרת "פרסום" כמפורט בחוק – כלומר, תוכן שהגיע או שיכול היה להגיע לעיני אדם זולת הנפגע. סעיף 11 לחוק מרחיב את האחריות לפרסום מעבר לכותב עצמו, וכולל גם עורכים, מפיקים ואף מנהלי כלי התקשורת. לכן האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני? התשובה היא כן, בהחלט.

מדוע עיתונאים חשופים יותר לתביעות לשון הרע?

עיתונאים וכלי תקשורת נושאים בסיכון מוגבר לתביעות לשון הרע בשל אופי עבודתם. הם אינם מסתפקים בדיווח יבש על אירועים, אלא עוסקים גם בתחקירים, בביקורת ציבורית ובמאמרי דעה המתייחסים לאישים ולארגונים. פעמים רבות, עיתונאים מתמקדים בעובדי ציבור ונבחריו, ובכך חושפים את עצמם לתביעות מצד אנשים אלה.

יתרה מכך, תביעה בגין פרסום פוגעני יכולה להיות מופנית לא רק כלפי העיתונאי שכתב את הדברים, אלא גם כלפי העורך, המפיק, בעלי העיתון ואף המדפיס – כולם עשויים להימצא כנתבעים בתביעת לשון הרע. לכן, חשוב להבין האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני ומהן ההגנות העומדות לרשותם.

הגנות החוק לעיתונאים מפני תביעות לשון הרע

המחוקק הכיר בחשיבות חופש העיתונות לדמוקרטיה, ולכן קבע בחוק מספר הגנות לעיתונאים. הגנות אלו אינן מוחלטות, והן תלויות בנסיבות הספציפיות של הפרסום:

• הגנת "פרסום מותר" (סעיף 13) – מתירה פרסומים מסוימים, כמו דיווח על הליכים משפטיים פומביים.
• הגנת "אמת בפרסום" (סעיף 14) – אם העיתונאי יוכיח כי הפרסום אמיתי וכי יש בו עניין ציבורי, תעמוד לו הגנה זו.
• הגנת "תום הלב" (סעיף 15) – אם הפרסום נעשה בתום לב, במסגרת הבעת דעה על התנהלות עובד ציבור או ביקורת מקצועית לגיטימית, העיתונאי עשוי ליהנות מהגנה זו.

חשוב להדגיש: הגנות אלו אינן מהוות "צ'ק פתוח" לעיתונאים. הן מחייבות עמידה בתנאים מחמירים, והנטל להוכיח את תחולתן מוטל על העיתונאי הנתבע. כאשר אתם מתלבטים האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני, דעו כי המבחנים הללו יעמדו במוקד הדיון המשפטי.

מבחן "העיתונאי האחראי" – מהפך בהגנות לשון הרע לעיתונאים

שנת 2014 הביאה עמה מהפך משמעותי בהגנות העומדות לרשות עיתונאים, בעקבות פסק דין מכונן בעניינה של העיתונאית אילנה דיין. בפסק דין זה, הרחיב בית המשפט העליון את ההגנה על עיתונאים ויצר את מבחן "העיתונאי האחראי".

המבחן קובע כי עיתונאי ייהנה מהגנת "חובה מוסרית, חברתית ומקצועית" אם פעל באופן אחראי, כלומר, ביצע בדיקה רצינית, יסודית ומקיפה טרם הפרסום. מבחן זה הפך הלכה קודמת שלא הכירה במעמד מיוחד לעיתונות. השאלה האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני נבחנת כיום גם דרך פריזמה זו.

אולם יש לציין כי לא כל עיתונאי ייהנה מהגנה זו באופן אוטומטי. למשל, בפסק דין מאוחר יותר בעניין העיתונאית הדס שטייף, קבע בית המשפט כי שטייף לא פעלה כ"עיתונאית אחראית" כאשר לא בדקה באופן מספק את הטענות שפרסמה, ולכן ההגנה לא חלה עליה.

מתי אפשר לתבוע בהצלחה עיתונאי על פרסום פוגעני?

למרות ההגנות המוענקות לעיתונאים, ישנם מקרים בהם תביעת לשון הרע כנגדם עשויה להצליח. אלו כוללים מצבים בהם:

1. הפרסום כולל עובדות שקריות ולא נעשתה בדיקה ראויה של העובדות לפני הפרסום.
2. אין עניין ציבורי אמיתי בפרסום.
3. העיתונאי פעל בזדון או ברשלנות חמורה.
4. הפרסום חרג מהסביר והמידתי ביחס לעניין הציבורי.

במקרים אלו, השאלה האם ניתן לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני תיענה בחיוב, ויתכן שבית המשפט יפסוק פיצויים לטובת הנפגע.

כאשר מדובר בפרסום הנוגע לאישיות ציבורית, בתי המשפט נוטים להרחיב את גבולות חופש הביטוי, אך גם במקרים אלו יש גבול למותר. אישי ציבור אינם הפקר לפרסומים פוגעניים, במיוחד כאשר אלה אינם קשורים לתפקידם הציבורי או כאשר מדובר בטענות חמורות ללא ביסוס.

לסיכום

ניתן בהחלט לתבוע עיתונאי או כלי תקשורת על פרסום פוגעני, אך הצלחת התביעה תלויה בנסיבות המקרה, בטיב הפרסום, באמיתותו, בקיומו של עניין ציבורי ובאחריות שהפגין העיתונאי בעבודתו. אם נפגעתם מפרסום עיתונאי או אם אתם עיתונאים שנתבעים בגין פרסום, אל תהססו לפנות למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי מקצועי. צוות המשרד בהובלת עו"ד שמעון האן עומד לרשותכם עם הידע והניסיון הדרושים להתמודדות עם תיקי לשון הרע, לטובת הגנה מיטבית על זכויותיכם.