בשנים האחרונות אנו עדים להתפשטות מואצת של תופעת ההשמצות ולשון הרע כלפי אנשים ועסקים במרחב המקוון. מדובר במכת מדינה שפוגעת קשות בנפגעים. האלימות המילולית באה לידי ביטוי בצורות שונות – החל מביקורות שליליות על עסקים, דרך התקפות אישיות על אנשים פרטיים, ועד קריאות נואשות לעזרה מצד קורבנות ההטרדה. אנו מזהים את הבעיה ומבינים את חומרתה, ולכן בחרנו להקדיש את המדריך הנוכחי שלנו כדי לסייע לנפגעים ולהסביר מהם הצעדים המשפטיים אותם ניתן לנקוט כנגד גל ההשמצות ברשת, בדגש על האפשרות של הגשת תביעת דיבה.
האתגר: איזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב
קיים מתח מובנה בין זכות היסוד של חופש הביטוי לבין הזכות לשם טוב ולכבוד. מצד אחד, לכל אזרח עומדת הזכות להביע את דעתו באופן חופשי. מנגד, לכל אדם מגיעה הזכות ששמו הטוב לא יוכתם שלא בצדק על ידי אחרים.
חוק איסור לשון הרע נועד לאזן בין זכויות אלה. החוק קובע כי פרסום מכפיש או משמיץ על אדם, הפוגע בשמו הטוב או גורר אותו לידי לעג או בוז, מהווה עבירה אזרחית ולעיתים אף פלילית.
כלומר – הבעת דעה חיובית או שלילית על אדם אחר תותר, כל עוד אינה חוצה את הגבול לכיוון השמצה גרידא. אולם כאשר התבטאות במרחב המקוון עולה כדי פרסום לשון הרע, הדבר עלול להוביל לתביעות משפטיות כנגד המפרסם.
לפיכך, במרחב המקוון יש לנקוט משנה זהירות בבואנו לבקר או "לחנך" גורמים אחרים. הדבר נכון ביתר שאת כאשר הביקורת עלולה לפגוע בפרנסתו של האדם. במקרים אלה, החוק מעניק כלים משפטיים להגנה מפני לשון הרע, בדגש על האפשרות להגשת תביעת דיבה כלפי מפרסמי דברי הבלע.
מהם הגורמים להתפשטות תופעת לשון הרע ברשתות החברתיות?
ישנם מספר גורמים תורמים להתפשטות תופעת לשון הרע והדיבה ברשתות החברתיות:
- אנונימיות – האפשרות לפרסם תכנים בעילום שם מאפשרת לאנשים להפיץ לשון הרע מבלי לחשוף את זהותם.
- היעדר פיקוח ואכיפה – המרחב הווירטואלי קשה יותר לפיקוח ואכיפה, בהשוואה למדיות מסורתיות כגון עיתונות או טלוויזיה.
- מהירות והיקף התפשטות – פרסום ברשתות חברתיות יכול להגיע במהירות לקהל רחב ביותר ולהתפשט כאש בשדה קוצים.
- עלות נמוכה – פרסום תוכן ברשת כמעט ואינו כרוך בעלויות, מה שמאפשר לכל אחד להפוך למוציא לשון הרע.
- אנונימיות משולשת – מפרסם הלשון הרע, הקורבן והקהל לעיתים כולם אלמוניים זה לזה.
- פערי כוחות – לעיתים יש פערי כוחות בין המפרסם לקורבן, כאשר קורבנות רבים נמנעים מלנקוט בהליכים משפטיים.
היסודות להגשת תביעת דיבה בעקבות הוצאת דיבה ברשתות החברתיות
תופעת הוצאת הדיבה ברשתות החברתיות הולכת וגדלה בשנים האחרונות. קלות הפרסום והאנונימיות היחסית שמאפשר המרחב הווירטואלי, הופכים את הרשת לכר פורה להשמצות ולשון הרע.
על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, פרסום לשון הרע הינו עוולה אזרחית שבגינה ניתן להגיש תביעת דיבה.
אולם על מנת להוכיח קיומה של לשון הרע יש צורך להראות כי התוכן הנדון עומד ביסודות הבאים:
- מדובר בפרסום כהגדרתו כחוק איסור לשון הרע.
- התוכן נועד לפגוע בשמו הטוב של מושא הפרסום או מטיל דופי בכבודו, בעסקו או במשלח ידו.
- הפרסום הופץ בפני אדם אחד לפחות מלבד נפגע לשון הרע עצמו.
- אין מדובר בפרסום העונה להגדרה של פרסומים מותרים לפי החוק (כדוגמת פרסום עיתונאי, פרסום רשמי או פרסום מטעם אנשי ציבור).
- התוכן לא פורסם בתום לב ו/או אין בו עניין ציבורי המצדיק את פרסומו ברבים.
במצב בו מתקיימים היסודות הללו, האדם או הארגון שפורסם עליו פרסום משמיץ או מכפיש ברשתות החברתיות, רשאי לשקול הגשת תביעת דיבה כנגד המפרסם.
הגדרת המושג "פרסום" על פי חוק איסור לשון הרע
חוק איסור לשון הרע מגדיר "פרסום" באופן רחב – ככל אמצעי בעל-פה, בכתב או באופן ויזואלי שבאמצעותו מועבר מידע.
לפי החוק, הפרסום יכול להתבצע בדרכים מגוונות לרבות: טלוויזיה, רדיו, עיתונות, מכתבים, שיחות, אינטרנט ועוד.
באינטרנט וברשתות חברתיות "פרסום" כולל פוסטים, תמונות, סרטונים, תגובות ואף שיתוף או העתקה של תכנים שפרסם אדם אחר.
חשוב לדעת כי החוק מבחין בין פרסום בכתב לפרסום בעל פה בהקשר להליכי תביעה אזרחיים בגין הוצאת דיבה, כאשר:
- לגבי פרסום בכתב – מספיק שהפרסום היה עשוי להגיע לצד נוסף זולת הנפגע.
- לגבי פרסום בעל פה – יש להוכיח שהפרסום הגיע בפועל לאדם נוסף זולת הנפגע.
האם הגדרת המושג "פרסום" תקפה גם להתבטאויות ברשתות החברתיות?
כיום אין עוררין על כך שפרסומים ברשתות החברתיות נחשבים לכל דבר ועניין כ"פרסום" על פי החוק. הפסיקה כבר קבעה באופן חד משמעי שדברים הנאמרים במרחב המקוון מוגדרים כפרסום לצרכי תביעת לשון הרע.
יתרה מזאת, בתי המשפט פסקו שאף פעולות כגון שיתוף (Share) ולחיצה על "לייק", המפיצות הלאה תוכן משמיץ שפורסם על ידי אחרים – עשויות להיחשב כפרסום לכל דבר לצורך החוק. כלומר המפיץ עצמו הופך להיות המפרסם מבחינה משפטית.
לאור זאת, יש לנהוג משנה זהירות ואחריות בבואנו לשתף או לסמן בלייק פוסטים העלולים להוות לשון הרע כלפי אדם או גוף אחר. שכן גם מעשים אלה עלולים להוביל לאחריות משפטית אישית כלפי המפרסם.
במה כרוך הליך הגשת תביעת דיבה?
לצורך הגשתה של תביעת דיבה בגין פרסום לשון הרע במדיה החברתית, ראשית יש לאסוף את הראיות התומכות בקיומה של לשון הרע – צילומי מסך של הפרסומים, עדויות של אנשים שקראו את הפרסומים וכד'.
לאחר מכן יש להגיש כתב תביעה לבית המשפט המוסמך לדון במקרה בהתאם לסכום התביעה ואופי היחסים בין הנתבע לתובע. התביעה תוגש לבית המשפט במחוז מגורי הנתבע / מקום עסקיו, מקום ביצוע הפרסום או במידה ומדובר בפרסום שבוצע באינטרנט – בכל מחוז אחר.
בכתב התביעה יש לפרט את נסיבות המקרה, עילת התביעה וסוג הסעד המבוקש מבית המשפט. ניתן לתבוע פיצוי כספי ניסיון הפגיעה בשם הטוב של התובע – ללא הוכחת נזק (עד תקרת פיצוי מסוימת), וכן לדרוש את הסרת הפרסומים הפוגעניים ופרסום התנצלות מצד הנתבע.
לבית המשפט שיקול דעת נרחב בקביעת גובה הפיצוי בתיק, בהתחשב בחומרת ההשמצה, היקף הפרסום ומידת הפגיעה בשם הטוב של נשוא הדברים.
מה גובה הפיצויים שניתן לקבל כיום בהגשת תביעת דיבה על הוצאת דיבה ברשתות החברתיות?
החוק מאפשר לתובע בתביעת לשון הרע ברשתות החברתיות לקבל פיצוי על נזק שהוכח בפועל, וגם פיצוי סטטוטורי ללא הוכחת נזק בפועל – עד סכום של כ-74,000 ש"ח כיום. ככלל, הפיצוי הכספי יכול לנוע בין אלפי שקלים למאות אלפי שקלים בתביעות חריגות.
גובה הפיצוי נקבע לפי שיקול דעת בית המשפט בהתאם לנסיבות – אם הוכחה כוונת זדון של המפרסם, או שהייתה הפצה רחבת היקף, למשל.
לעניין זה יש לציין כי גם אם הנתבע פועל בתום-לב ומפרסם מידע שגוי בלי כוונה להשמיץ, בכל זאת ייתכן שידרש לפצות את התובע על הנזק שנגרם לו.
הגנות משפטיות בפני תביעת לשון הרע על הוצאת דיבה ברשתות החברתיות
על אף שפרסום לשון הרע הינו בבחינת עוולה אזרחית, החוק מאפשר מספר הגנות אשר יכולות לפטור את המפרסם מאחריות:
הגנת "אמת דיברתי" וקיומו של עניין ציבורי בפרסום
ניתן לטעון כי אכן הפרסום מבוסס על אמת, וכי יש בו עניין ציבורי המצדיק אותו. שתי דרישות אלה חייבות להתקיים יחדיו.
הגנת "תום הלב" בפרסום
אם המפרסם פעל בתום לב וללא כוונה לפגוע או להכפיש את נשוא הפרסום, ייתכן ויוכל ליהנות מהגנה זו על פי פרשנות בתי המשפט. לדוגמה, מקרה של הבעת דעה במדיה החברתית, אשר מסתמכת על עובדות מוכחות ומציינת כי מדובר בדעה בלבד.
מן האמור לעיל ניתן להבין כי אף על פי שיש לנקוט זהירות רבה בפרסומים במדיה החברתית ובכלל, החוק אינו "חסר רחמים" וקיימים גם מקרים בהם המפרסם זכאי להגנה משפטית. עם זאת, מומלץ להיוועץ בעורך דין לשון הרע ודיבה בטרם הפרסום.
לסיכום – הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הוצאת דיבה ברשתות החברתיות
אם זכויותיכם נפגעו עקב פרסום לשון הרע ברבים, אנו מזמינים אתכם לפנות אלינו לקבלת סיוע וייעוץ משפטי.
משרד עו"ד שמעון האן כאן כדי לסייע לכם לבחון בעין מקצועית את נסיבות המקרה, לסייע לכם להגן על שמכם הטוב ובמידת הצורך – ללוות אתכם בהליך המשפטי כנגד המפרסם, עד להשגת הסעדים הנדרשים. גם אם אתם הצד שנתבע בגין הוצאת דיבה ברשתות החברתיות כנגד מישהו אחר, אל דאגה – נדאג לייצג אתכם ולהעניק לכם את מיטב ההגנה המשפטית האפשרית בנסיבות העניין. אנא צרו קשר בהקדם לייעוץ ראשוני במשרדנו.
