בשנים האחרונות, הוצאת דיבה על גננת הפכה לתופעה מדאיגה ונפוצה מאוד במחוזותינו. לא אחת, הורים מתוסכלים או כועסים מרשים לעצמם להשמיץ ולהכפיש את שמן של הגננות ברשתות החברתיות ובקבוצות בוואצאפ, מה שגורם לפגיעה אנושה במוניטין ובפרנסה שלהן. במאמר זה נבחן לעומק את ההיבטים המשפטיים והמוסריים של סוגיה רגישה זו.
הוצאת דיבה על גננות – תופעה חברתית נפוצה ומדאיגה בישראל של השנים האחרונות
לאחרונה התרבו מקרים מדאיגים ופוגעניים של השמצת גננות ברשת. התקפות מילוליות, האשמות שווא והכפשות נגד גננות ומורים, הפכו לעניין שבשגרה בפלטפורמות מקוונות כמו רשתות חברתיות ואפליקציות מסרים.
הגננות שמחויבות לשמור על ניטרליות ונאסר עליהן להתמודד עם ההאשמות בפומבי על פי הנחיות משרד החינוך, הופכות בנקל מטרה להשפלה פומבית, השחרת שמן וחדירה לפרטיותן, דבר הפוגע קשות במעמדן ובפרנסתן ומסב להן עוגמת נפש עצומה. כל זאת, תחת מעטה מזויף של חופש הביטוי.
לעיתים קרובות, הורים הכועסים או מתוסכלים מהתנהלות הגננת, נותנים דרור לרגשותיהם ומתבטאים נגדה בצורה בוטה ופוגענית ברבים. הציבור הרחב הנחשף לאותן אמירות, משתכנע בקלות כי מדובר למשל בגננת אלימה, מבלי לקחת בחשבון שייתכן ומאחורי ההאשמות עומד הורה מיואש שתסכולו גובר על שיקול דעתו.
לייעוץ משפטי של עו"ד לשון הרע – פנו כעת אל עורך דין שמעון האן.
הוצאת דיבה על גננת בווטסאפ וברשתות החברתיות
הוצאת דיבה על גננות לרוב מתחילה בקבוצות סגורות של הורים בווטסאפ. אולם אין ספק כי גם שיתוף האשמות והכפשות בקרב חברי קבוצה מצומצמת זו עלול להיחשב כהוצאת דיבה.
במקרים מסוימים, כאשר הסיטואציה יוצאת משליטה, ההתבטאויות הפוגעניות מופצות גם ברשת הפייסבוק ונחשפות בפני קהל רחב יותר. התפתחות שכזו, שעשויה להיות הרת אסון, היא בגדר סיוט עבור כל גננת ואיש חינוך. זאת משום שברגע שההכפשות מתפרסמות ברחבי הרשת, הן צוברות עוצמה רבה יותר וחשופות בפני מעגלים נרחבים של אנשים.
מורכבותן של תביעות דיבה מטעם גננות
תביעות דיבה בגין השמצת מורים, גננות או בעלי תפקידים אחרים במערכת החינוך, מלוות באתגרים ייחודיים ודילמות סבוכות, משום שהן מבטאות את המתח העדין בין הזכות לשם טוב לבין הצורך בחופש הביטוי.
מצד אחד, יש חשיבות רבה לאפשר להורים להביע ביקורת ולהתריע על התנהלות בעייתית של הצוות החינוכי, במטרה למנוע פגיעה בילדים ולהבטיח ערנות ורגישות מצד הגורמים האחראים.
לאור זאת, המחוקק מעניק הגנה משמעותית לאמירות המופנות נגד אנשי חינוך, כל עוד הן נאמרות בתום לב ובמסגרת הסביר. יחד עם זאת, אין להקל ראש בפגיעה בשמם הטוב של אנשי החינוך, שרובם אנשים מסורים ובעלי שליחות חינוכית, ואין זה ראוי לתקוף אותם ללא הצדקה מוצקה, גם לא תחת האצטלה של חופש הביטוי.
כיצד מתייחס החוק בארץ למקרים של הוצאת דיבה על גננת?
על פי החקיקה והפסיקה בישראל, פרסום אמירות שקריות או חסרות תום לב המכפישות את שמם של מחנכים וגננות, עלול להוביל לתביעת לשון הרע כלפי המפרסם. בנוסף, חשוב לזכור שלא כל ביקורת המופנית כלפי איש חינוך נחשבת אוטומטית לביטוי לגיטימי המוגן תחת עקרון חופש הביטוי. ההבחנה בין השניים דורשת בחינה מעמיקה של הנסיבות.
חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה 1965 מגדיר בבהירות את התנאים להתגבשות עילה להגשת תביעת לשון הרע בגין הוצאת דיבה על גננת בישראל. בתמצית הדברים, על מנת שגננת או כל איש חינוך אחר, יוכלו לטעון לפגיעה בשמם הטוב, עליהם להוכיח את קיומם של שני מרכיבים מרכזיים:
האחד הוא שאכן התרחש פרסום, כלומר שמידע מסוים הופץ בעל פה או בכתב לאדם נוסף מלבדם כנפגעים. השני הוא שתוכן הפרסום מהווה לשון הרע כהגדרתה בחוק לשון הרע, דהיינו שהוא פוגעני באופן אובייקטיבי (מבזה, משפיל, יוצר לעג וכדומה).
מתי כדאי לשקול להגיש תביעה בגין הוצאת דיבה על גננת?
גננת (או גנן) ששני היסודות שפורטו לעיל מתקיימים בנסיבות המקרה שלהם, סביר להניח שעומדת לרשותם עילה משפטית לתבוע בגין לשון הרע (כולל האפשרות לדרוש פיצויים ללא צורך בהוכחת נזק). במצב שכזה, מומלץ לפנות בהקדם אל עורך דין הוצאת דיבה לשם קבלת ייעוץ והכוונה.
פנייה לעורך דין בעל ניסיון בתחום לשון הרע ודיבה אינה קריטית רק לצורך הבנת הצעדים הנדרשים להגשת תביעה. חשוב אף יותר להיוועץ בעורך דין מומחה כדי שיעריך לעומק את נסיבות המקרה ויחווה דעתו לגבי הסיכויים שההגנות הקבועות בחוק יחולו על המקרה הספציפי. הרי אין טעם לנקוט בהליכים משפטיים כאשר כבר מראש ברור שקיימת סבירות גבוהה לתחולת ההגנות כלפי הנתבעים. במיוחד כשמדובר בגננות ואנשי חינוך, שלרוב ייחשבו כ"אנשי ציבור" בהקשר של דיני לשון הרע, יש חשיבות מכרעת לבדוק את אפשרות תחולת ההגנות מוקדם ככל האפשר.
לסיכום
תופעת ההשמצות והוצאת הדיבה נגד גננות ואנשי חינוך בכלל, הולכת ומחמירה בעידן הדיגיטלי, כאשר הפצת האשמות שווא והתבטאויות פוגעניות ברשתות החברתיות ובאפליקציות מסרים, הפכה זה מכבר לדבר שבשגרה. למרות המורכבות הכרוכה בתביעות לשון הרע במערכת החינוך, בשל המתח שבין חופש הביטוי לזכות לשם טוב, אסור להקל ראש בנזק העצום הנגרם לגננות ומורים הנפגעים מהכפשות חסרות בסיס.
אם נפגעתן מהוצאת דיבה כגננות, אל תהססו לפנות למשרד עו"ד ונוטריון שמעון האן – לקבלת סיוע משפטי איכותי של עורך דין לשון הרע המתמחה בתביעות לשון הרע והוצאת דיבה.
עו"ד שמעון האן כאן כדי להציע לכן ייעוץ מקצועי ולסייע לכן לבחון את האמצעים המשפטיים הזמינים עבורכן להגנה על שמכן הטוב.
שאלות ותשובות:
הדרך השכיחה ביותר להפצת השמצות והכפשות על מחנכים וגננות היא באמצעות פרסומים בקבוצות סגורות של הורים באפליקציית הוואטסאפ. גם אם מדובר בהתבטאויות פוגעניות המשותפות עם מספר מצומצם של אנשים, הדבר עלול להיחשב כהוצאת דיבה. לעיתים, כאשר הסיטואציה מתדרדרת, ההאשמות וההכפשות מופצות גם ברשתות החברתיות כמו פייסבוק, ואז הן נחשפות לקהל רחב עוד יותר, מה שמגביר את עוצמת הפגיעה בשמם הטוב של אנשי החינוך.
תביעות משפטיות על הוצאת דיבה נגד מורים, גננות ובעלי תפקידים חינוכיים אחרים מציבות אתגרים ייחודיים, משום שהן ממחישות את המתח העדין בין שתי זכויות יסוד – הזכות לשם טוב והזכות לחופש ביטוי. אמנם יש חשיבות לאפשר להורים לבטא ביקורת ולהעלות חששות לגבי התנהלות בעייתית של הצוות החינוכי, כדי למנוע פגיעה בילדים. מצד שני, אסור להקל ראש בהשמצות שפוגעות במוניטין של הגננות והמחנכים, שרובם אנשים מסורים ובעלי שליחות חינוכית.
חוק איסור לשון הרע מגדיר בבהירות את היסודות הדרושים כדי שתתגבש עוולה אזרחית של הוצאת דיבה. ראשית, יש להראות שהתרחש "פרסום", כלומר שמידע מכפיש הופץ לאדם אחד לפחות מלבד הנפגע עצמו. שנית, על הטוען לפגיעה בשמו הטוב להוכיח שתוכן הפרסום אכן מקיים את הגדרת "לשון הרע", כלומר שהוא פוגעני באופן אובייקטיבי – מבזה, משפיל או גורם ללעג כלפיו.
גננת, גנן, סייעת, מורה, מנהל או בעל תפקיד חינוכי אחר שנפגעו מפרסומים מכפישים ופוגעניים, וסבורים ששני היסודות המרכזיים של עוולת לשון הרע (פרסום ותוכן) מתקיימים בעניינם, רשאים לפעול להגשת תביעת דיבה כנגד המפרסמים. במקרה כזה, מומלץ לפנות בהקדם אל עו"ד לשון הרע מנוסה, לשם בירור האפשרויות והסיכויים להצליח בתביעה. חשוב במיוחד שעורך דין דיבה טוב יבחן את הנסיבות הספציפיות וייתן חוות דעת לגבי הסיכוי שההגנות שבחוק יחולו על המקרה, מאחר שלאנשי חינוך יש בדרך כלל מעמד של "דמויות ציבוריות", המקנה הגנה רחבה יותר למי שמביעים ביקורת כלפיהם.
