פרסום פוגעני עלול להכתים את שמו הטוב של אדם ולגרום לו נזק משמעותי. חוק איסור לשון הרע נועד להגן על הפרט מפני פרסומים כאלה, אך קיימים מקרים בהם אדם מפרסם לשון הרע בזדון, מתוך כוונה של ממש לפגוע. במאמר זה נדון ביסוד "זדון ממשי" בתביעות לשון הרע בישראל. נסביר מהו זדון ממשי, כיצד ניתן להוכיח אותו, מהן ההשלכות של הוכחתו, וכיצד בתי המשפט בישראל פוסקים בתביעות לשון הרע המבוססות על כוונת זדון כזו. המאמר מיועד לכל מי שמעוניין להבין את ההיבטים המשפטיים של זדון ממשי בתביעות לשון הרע, בין אם הוא תובע, נתבע, או אדם החפץ מראש לדעת כיצד להימנע מפרסום דברים שעשויים לגרור אותו לתסבוכת משפטית.
זדון ממשי בתביעות לשון הרע בישראל אל מול ההגנות בחוק לשון הרע
דיני לשון הרע בישראל נועדו להגן על שמו הטוב של אדם מפני פרסומים פוגעניים. אולם חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה 1965, קובע מספר הגנות מפני תביעות לשון הרע, ביניהם הגנת "תום הלב". הגנה זו קובעת כי אדם לא יהיה אחראי בנזיקין בגין לשון הרע אם פרסם אותה בתום לב ובאחת הנסיבות המנויות בחוק.
אחת הנסיבות המנויות בחוק היא פרסום לשון הרע מתוך כוונה טובה ובתום לב לשם הגנה על עניין אישי כשר שלו או של זולתו. הגנה זו נועדה לאפשר לאנשים להגן על עצמם ועל זכויותיהם מפני פגיעות, תוך מתן ביטוי ראוי לחופש הביטוי והגנה על האינטרס הציבורי.
עם זאת, הגנת תום הלב אינה חלה במקרים בהם הפרסום נעשה בזדון ממשי. זדון ממשי מוגדר ככוונה לפגוע בשמו הטוב של האדם או כעצימת עיניים ביחס לאפשרות שהפרסום יפגע בשמו הטוב.
מתי הוכחת זדון ממשי עומדת על הפרק בהקשר של תביעות לשון הרע?
הבסיס לזכייתו של תובע בתביעת לשון הרע, הוא יכולתו להוכיח שהנתבע פרסם נגדו פרסום פוגעני, הפיץ אותו לצד שלישי והסב לשמו הטוב פגיעה פוטנציאלית או ממשית. אף שקיים מסלול פיצוי סטטוטורי במסגרתו ניתן לתבוע פיצויים עד סכום מרבי של כ- 70 אלף ש"ח על סמך יסודות אלו בלבד וללא הוכחת נזק – ישנו מסלול תביעה חלופי המאפשר לתבוע סכום גבוה מכך, בכפוף להוכחת זדון ממשי של הנתבע (המפרסם).
יתרה מכך, במקרה בו התובע הוא אדם ציבורי כדוגמת אישיות מפורסמת או נבחר ציבור, יהיה על התובע להוכיח בבית המשפט את קיומו של זדון ממשי מצד הנתבע, על מנת לשכנע את בית המשפט בצדקתו.
במה מתבטא זדון ממשי בתביעות לשון הרע?
לעניין זה, המושג "זדון ממשי" – מתייחס לכך שניתן להוכיח שהנתבע הנאשם בהוצאת דיבה, היה מודע לשקריות המידע שפורסם בידיו או בחר להתעלם מהאמת בכוונה, במסגרת פרסום זה.
הוכחת זדון ממשי בפרסום לשון הרע – כיצד היא מתבצעת?
בתביעות לשון הרע, נטל ההוכחה של זדון ממשי מוטל על כתפי התובע. התובע צריך להוכיח כי הנתבע פרסם נגדו לשון הרע מתוך כוונה מפורשת לפגוע בו, או מתוך אדישות מוחלטת לאפשרות שהפרסום יפגע בו. עם זאת יש להכיר בכך שהוכחת זדון ממשי היא משימה קשה ומאתגרת עבור התובע.
הקשיים והאתגרים בהוכחת זדון של ממש
הוכחת זדון ממשי בתביעת לשון הרע עלולה להפגיש את התובע עם מגוון קשיים ואתגרים לרבות:
- קושי בהוכחת כוונת מכוון מצד הנתבע – קשה להוכיח מה הייתה כוונתו של הנתבע בעת פרסום לשון הרע.
- חזקת תום הלב – החוק קובע חזקה לפיה אדם פועל בתום לב כל עוד לא הוכח אחרת.
- היעדר ראיות ישירות – במקרים רבים, לא יהיו ראיות ישירות המוכיחות זדון ממשי.
הדרכים להוכחת זדון ממשי
למרות הקשיים שמנינו לעיל, ישנן מספר דרכים להוכיח זדון ממשי ובהן:
- ראיות נסיבתיות – בית המשפט יבחן את מכלול נסיבות המקרה על הראיות שהתביעה תציג בפניו, כדי לעמוד על כוונת הנתבע בפרסום הדברים.
- התנהגות הנתבע – התנהגותו של הנתבע לפני, במהלך ולאחר המקרה, עשויה גם היא להצביע על כוונותיו בהקשר לפרסום האמור.
- סיוע מקצועי – סיוע משפטי מקצועי של עורך דין לשון הרע הנעזר בחוות דעת משפטית מקצועית של עדי תביעה מומחים בתחום הנוגע לתיק, עשוי לסייע מאוד בבניית טיעוני התביעה המוכיחים את קיומה של כוונת זדון מצד הנתבע כלפי התובע, בפרסום הדברים הנחשדים כלשון הרע.
כיצד בית המשפט מכריע בדבר קיומו של זדון ממשי בתיק לשון הרע?
בית המשפט יבחן את מכלול נסיבות המקרה על מנת לקבוע האם התקיים זדון ממשי מצד הנתבע. בין היתר, בית המשפט יבחן את:
- לשון הפרסום – האם הפרסום היה פוגעני במיוחד? האם נעשה בו שימוש במילים קשות או בוטות?
- התנהגות הנתבע – האם הנתבע ניסה לברר את עובדות המקרה לפני הפרסום? האם הוא התנצל לאחר הפרסום?
- יחסים בין הצדדים – האם קיימת עוינות בין הצדדים? האם הנתבע היה בעל מניע לפגוע בתובע?
עינינו הרואות כי הוכחת זדון ממשי היא יסוד משפטי חשוב בתביעות לשון הרע העולות על גובה הפיצוי הסטטוטורי או מוגשות בידי אושיות ציבוריות. בתיקים אלו, הוכחת זדון ממשי על ידי התובע עשויה להוביל להשלכות משמעותיות עבור הנתבע. עם זאת, נטל ההוכחה בתביעות אלו להוכחת זדון ממשי מונח כאמור על כתפי התובע. התובע צריך להוכיח כי הנתבע פרסם את לשון הרע מתוך כוונה מפורשת לפגוע בו, או מתוך אדישות מוחלטת לאפשרות שהפרסום יפגע בו.
ההשלכות של הוכחת זדון ממשי בתביעות לשון הרע
הוכחת זדון ממשי על ידי התובע עשויה להוביל להשלכות משמעותיות עבור הנתבע:
- פיצויים מוגברים – בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים מוגברים לתובע בהינתן הוכחה לזדון של ממש מצד הנתבע, גם ללא הוכחת נזק ממשי.
- שלילת הגנות – במקרים חמורים, בית המשפט עשוי לשלול מהנתבע את הגנת תום הלב, מה שעלול להוביל לחיובו בפיצויים משמעותיים.
- פגיעה בשמו הטוב של הנתבע – הוכחת זדון ממשי עלולה לפגוע בשמו הטוב של הנתבע ובתדמיתו.
לסיכום
זדון ממשי הוא יסוד משפטי משמעותי בתביעות לשון הרע, המאפשר לתובע להוכיח פגיעה בשמו הטוב גם ללא הוכחת נזק ממשי. הוכחת זדון ממשי עשויה להוביל להשלכות משמעותיות עבור הנתבע, כגון חיוב בפיצויים מוגדלים כלפי התובע.
עם זאת, הוכחת זדון ממשי היא משימה קשה ומאתגרת. על התובע להוכיח כי הנתבע פרסם את לשון הרע מתוך כוונה מפורשת לפגוע בו, או מתוך אדישות מוחלטת לאפשרות שהפרסום יפגע בו, וזוהי אינה משימה פשוטה כלל ועיקר.
משרד עו"ד שמעון האן מתמחה בדיני לשון הרע ומייצג תובעים ונתבעים בתביעות לשון הרע. אנו בעלי ניסיון רב וידע מעמיק בתחום, ונשמח לסייע לכם בכל שאלה או צורך משפטי.
לפרטים נוספים וקבלת ייעוץ משפטי מקצועי, צרו קשר עוד היום.
