לשון הרע על ציבור היא תופעה מטרידה אך רווחת בחברה הישראלית. ביטויים פוגעניים המופנים כלפי קבוצות שלמות באוכלוסייה, מהדהדים לעתים קרובות בשיח הציבורי, ומציבים אתגר משפטי וערכי בדבר הדרך הראויה להתמודד עם התופעה. בסקירה להלן נדון ביחסו של חוק איסור לשון הרע לסוגיה, אגב התייחסות לשאלה הרווחת – האם ניתן לפעול בערוצים משפטיים כנגד מי שהתבטא באופן פוגעני כלפי ציבור שלם.
חיים ומוות ביד הלשון: על ההשלכות הרות האסון של הוצאת לשון הרע על ציבור
התבטאויות המכילות לשון הרע על ציבור עלולות לגרום נזק משמעותי לרגשות ולמוניטין של חברי הציבור הנפגע. אולם מעבר לכך – ביטויים מבזים ומשפילים כלפי קבוצות אוכלוסייה מסוימות, עלולים גם ליצור אווירה כללית של דה-לגיטימציה וחוסר סובלנות מסוכנת כלפי הקבוצה כולה.
הוצאת דיבה על ציבור שלם יכולה להעמיק שסעים חברתיים, להגביר דעות קדומות ושנאה, ולפגוע בלכידות החברתית ובערכי הסובלנות והכבוד ההדדי.
האם ניתן לפעול בערוצים משפטיים כנגד הוצאת לשון הרע על ציבור שלם?
למרות ההשלכות השליליות של לשון הרע על ציבור, סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע מטיל מגבלות נרחבות על האפשרות לתבוע בגין עוולה זו. החוק קובע כי לשון הרע על ציבור אינה מהווה עילה לתביעה אזרחית או לקובלנה פלילית מצד חברי הציבור הנפגע.
רק במקרים חריגים ביותר, בהם מתקיימות נסיבות חמורות במיוחד, רשאי היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום פלילי נגד מי שהשמיץ ציבור שלם.
מגבלות אלו מצמצמות מאוד את יכולתם של ציבורים נפגעים לתבוע בגין לשון הרע שהופנתה כלפיהם.
הרציונל מאחורי הגבלת תביעות לשון הרע על ציבור
הגבלת האפשרות לתבוע בגין לשון הרע על ציבור נובעת מההבחנה בין פגיעה בפרט לבין פגיעה בקבוצה. כאשר לשון הרע מופנית כלפי אדם ספציפי, ברור מיהו הנפגע וניתן להצביע על נזק ממשי שנגרם לו או שיכול היה להיגרם בעקבות הפרסום האמור.
לעומת זאת, לשון הרע על ציבור פוגעת בקבוצה כולה, אך לא בהכרח בכל פרט ופרט בנפרד.
לכן, קשה יותר לזהות נזק ספציפי הנגרם לאינדיבידואל כתוצאה מהשמצת הציבור שאליו הוא משתייך.
המחוקק ביקש למנוע מצב של ריבוי תביעות והצפת מערכת המשפט בעקבות כל התבטאות פוגענית כלפי ציבור, ועל כן חוק לשון הרע בישראל מגביל את האפשרות להגשת תביעות לשון הרע בשם קבוצות אוכלוסייה שלמות.
האתגר: יצירת איזון עדין בין הערכים המתנגשים במסגרת החקיקה
ההגבלות המשפטיות על תביעות בגין לשון הרע על ציבור, משקפות מתח מובנה בין ערכי היסוד בחברה הדמוקרטית. מחד גיסא, חופש הביטוי הוא עקרון מרכזי, המאפשר ומעודד ביקורת, דיון ציבורי ושיח פתוח, גם כאשר הדעות המובעות עלולות להיות שליליות או מעוררות מחלוקת ביחס לציבורים מסוימים. הזכות לחופש ביטוי כוללת גם הגנה על התבטאויות מרגיזות או מקוממות.
מאידך גיסא, יש לתת משקל לזכותם של ציבורים להגנה מפני פגיעה בכבודם ובשמם הטוב, ולמנוע הסתה ודה-לגיטימציה של קבוצות שעלולות להוביל גם לפגיעה בזכויותיהם של הפרטים המשתייכים אליהן וגרימת עוגמת נפש קשה ברמה האינדיבידואלית.
מציאת האיזון הנכון בין הערכים המתנגשים הללו היא משימה מאתגרת הניצבת בפני החברה והמערכת המשפטית בכללותה.
מקרים חריגים של התערבות משפטית עקב שיימינג לציבור שלם
למרות שהכלל הוא כי לשון הרע על ציבור אינה עילה לתביעה אזרחית או פלילית, ישנם מקרים חריגים ונדירים שבהם יתערב כאמור, היועץ המשפטי לממשלה ויגיש כתב אישום פלילי כנגד הגורמים האחראיים להפצת דברי הבלע.
זאת, כאשר מדובר בהתבטאויות חמורות ביותר, המהוות הסתה מסוכנת והפרה בוטה של הסדר הציבורי. כאשר אדם יוצא למסע שיטתי וקיצוני של השמצה והכפשה נגד ציבור מסוים, תוך שימוש בביטויים מפלים, גזעניים או מאיימים, עשוי היועמ"ש לראות לנכון להתערב.
העמדה לדין פלילי במקרים כאלה נועדה להבהיר כי החברה כולה אינה מוכנה לקבל התנהגות כה פסולה ומזיקה, ולשמור על הגבולות של השיח הדמוקרטי הלגיטימי.
לסיכום
על אף הפגיעה הקשה הטמונה בהתבטאויות מעליבות ומשפילות כלפי ציבורים שלמים, החוק בארץ מגביל מאוד את האפשרות להגיש תביעות בגינן. אולם מקרים חריגים של הסתה שיטתית, תיתכן בכל זאת נקיטת צעדים משפטיים שנועדו להבהיר את גבולות השיח הלגיטימי.
אם נתקלתם במקרה של פרסום לשון הרע חמור כלפי ציבור שאתם משתייכים אליו, מומלץ להתייעץ עם עורך דין לשון הרע עם ניסיון בנושא, כדי לבחון את האפשרויות העומדות בפניכם.
משרד עו"ד ונוטריון בהובלת עורך דין שמעון האן כאן כדי לייעץ ולסייע לכם בסוגיות משפטיות אלו, כמו גם בכל נושא אחר הנוגע לדיני לשון הרע. לתיאום התייעצות אישית – צרו קשר כעת עם משרד עו"ד שמעון האן.
שאלות ותשובות:
לשון הרע על ציבור מתייחסת להתבטאויות מעליבות, פוגעניות ומשפילות המכוונות כלפי קבוצה או ציבור מסוים, כגון "דוסים פרזיטים" או "ערבים מחבלים". ביטויים אלו מהווים הכללה גורפת ושלילית של כלל חברי הציבור, ועלולים ליצור דעות קדומות ועוינות כלפיו.
ככלל, לא. על פי סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע, התבטאויות המהוות לשון הרע על ציבור אינן מקימות עילת תביעה אזרחית לחברי הציבור הנפגע. גם אם אדם חש שנפגע קשות מהדברים שנאמרו על הקבוצה שלו, הוא לא יוכל לתבוע בגינם. רק במקרים נדירים ביותר יוכל היועץ המשפטי לממשלה להגיש כתב אישום פלילי נגד מי שהשמיץ ציבור.
הגבלה זו נועדה לאזן בין הרצון להגן על קבוצות אוכלוסיה שונות מפני השמצות, לבין הצורך לשמור על חופש הביטוי ולמנוע ריבוי תביעות שיכבידו על מערכת המשפט. בנוסף, היא נובעת מכך שיש קושי לזהות מי בדיוק נפגע מהתבטאות נגד ציבור ולכמת את הנזק האישי שנגרם לכל פרט. כמו כן, עולה חשש שפתיחת פתח לתביעות תצנן את השיח הציבורי ותגביל ביקורת לגיטימית.
חינוך לערכים של סובלנות לזולת ושל התנגדות לסטריאוטיפיים הוא חיוני למאבק יעיל בתופעת ההשמצות של ציבורים בישראל. במקרי קיצון של הסתה שיטתית, רצוי שהיועץ המשפטי ישקול נקיטת צעדים משפטיים. ניתן להתייעץ עם עו"ד לשון הרע כדי לבחון את אפשרויות הפעולה במקרים אלו.
