לשון הרע היא תופעה חמורה הפוגעת בזכותו הבסיסית של אדם לכבוד ולשם טוב
בעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, לא אחת נגרמת בעקבות הוצאת לשון הרע פגיעה בשמם הטוב של אנשים ועסקים. פגיעה זו עלולה להוביל לנזקים משמעותיים בתחומי חייהם השונים. לכן חשוב להכיר את האפשרות של הגשת תביעה לשון הרע ופגיעה בשם הטוב כנגד הצד הפוגע.
הבסיס המשפטי להגשת תביעה לשון הרע ופגיעה בשם הטוב
תביעה על לשון הרע בישראל מתבססת על חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. החוק מגדיר לשון הרע כפרסום העשוי:
"להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם,
לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו,
לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו,
לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
כפי שניתן לראות, ההגדרה של לשון הרע נרחבת ומגוונת. עם זאת, יש לבחון כל מקרה לגופו ובהקשר הרחב, ולא כל אי נוחות שחש אדם בעקבות ביקורת, תחשב בהכרח בחזקת הוצאת דיבה . לכן, לפני הגשת תביעה, מומלץ להתייעץ עם עורך דין המתמחה בדיני לשון הרע.
רוצים לדעת האם יש לכם בסיס להגשת תביעת לשון הרע? פנו למשרד עורך דין שמעון האן לייעוץ כעת!
האפשרות לקבלת פיצויים במסגרת הגשת תביעה לשון הרע ופגיעה בשם הטוב
על פי החוק, פרסום לשון הרע מהווה עוולה אזרחית המזכה את הנפגע בפיצויים. בית המשפט רשאי לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק בסכום של עד 80,000 ש"ח (נכון ל- 2024), ואם הוכחה כוונת זדון מצד המפרסם – עד פי שניים. במקרים בהם נגרמו לנפגע נזקים ממשיים מעבר לכך, ניתן לתבוע סכומים גבוהים יותר.
החוק קובע כי האחריות לפרסום לשון הרע נופלת על המפרסם עצמו כמו גם על מי שתרם או אפשר את הפצתו, למעט במקרים מסוימים. כך שלא רק מחבר הדברים, אלא גם מי שמפיץ תוכן פוגעני שנוצר על ידי אחר, למשל בשיתוף ברשתות חברתיות, עשוי למצוא את עצמו נתבע.
כמו כן, ניתן לדרוש מבית המשפט לחייב את המפרסם להסיר את הפרסום הפוגע, לפרסם תיקון או התנצלות. בקביעת הפיצוי, נדרשים השופטים לשקול את נסיבות העניין ולאזן בין הנזק שנגרם לתובע לבין עוצמת הפרסום ותפוצתו.
3 הגנות בפני תביעת לשון הרע ופגיעה בשם הטוב
בצד האיסור על פרסום לשון הרע, החוק מכיר גם בזכות לחופש הביטוי ובצורך לאפשר שיח ציבורי פתוח. לפיכך, הוא כולל מספר הגנות מפני תביעות דיבה:
- אמת בפרסום – אם תוכן הפרסום נכון לאמיתו ויש בו עניין ציבורי. אך הגנה זו לא תחול אם הדברים לא היו אמת או שפורסמו בחוסר תום לב.
- תום לב – אם המפרסם האמין בתום לב באמיתות הדברים ולא היתה לו סיבה סבירה להניח אחרת, גם אם הסתבר בדיעבד שלא היו נכונים.
- פרסום מותר – פרסומים של רשויות ציבוריות כגון הכנסת, הממשלה ובתי המשפט, או דיווחים על דבריהם, מוגנים בתנאים מסוימים.
מה יחסם של בתי המשפט בארץ לתביעות לשון הרע ופגיעה בשם הטוב?
בתי המשפט מופקדים על יישום עקרונות חוק לשון הרע וניסוחו הרחב מאפשר להם מרחב שיקול דעת נרחב. עליהם להעריך בכל מקרה את האיזון הנכון בין חופש הביטוי לבין ההגנה על שמו הטוב של הפרט מפני השפלה, עוגמת נפש ופגיעה קשה בכבודו.
מגמת הפסיקה לאורך השנים היא אימוץ גישה מידתית ומאוזנת השואפת לתת מקום ראוי לשני הערכים המתחרים. מחד, מכירה הפסיקה בחשיבות חופש הביטוי ככלי מרכזי בקיומו של שיח ציבורי ער ובוחן בחברה דמוקרטית. מאידך, היא שמה דגש על צורך להגן על האדם מפני הכפשות והשמצות, ועל זכותו הבסיסית לשמור על צנעת הפרט ותדמיתו.
שאלות ותשובות:
חוק איסור לשון הרע מגדיר ארבעה סוגים עיקריים של פרסומים שעשויים להיחשב ללשון הרע:
- פרסום שעלול להשפיל אדם או לעשותו למטרה לבוז וללעג
- פרסום המבזה אדם בשל תכונות או התנהגות המיוחסים לו
- פרסום הפוגע באדם במשרתו, בעסקיו או במקצועו
- פרסום המבזה אדם על רקע גזע, מוצא, דת, מגדר, נטייה מינית או מוגבלות.
אמנם הגדרת לשון הרע היא רחבה, אולם נדרשת בחינה של הפרסום בהקשרו הכולל ובאספקלריה של האדם הסביר, ולא כל אי נוחות הנגרמת לפרט תיחשב בהכרח ללשון הרע מבחינה משפטית.
נפגע מלשון הרע יכול לתבוע בגין הנזקים הממשיים שנגרמו לו, כגון פגיעה במוניטין העסקי או אובדן הכנסה. בנוסף, החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום של 80,000 ש"ח, ואם המפרסם פעל בכוונת זדון שניתן להוכיחה – עד כפל הסכום. כמו כן, בית המשפט יכול להורות על פרסום תיקון, התנצלות או הכחשה מטעם המפרסם, וכן על צו איסור הפצת הפרסום הפוגע. בקביעת סכום הפיצוי, השופט נדרש לשקול בין היתר את חומרת הפגיעה, עוצמת הפרסום ותפוצתו, ומעמדו של הנפגע בציבור.
החוק מכיר במספר הגנות למפרסמים מפני תביעות לשון הרע. עם ההגנות הללו נמנות: הגנת "אמת בפרסום", הפוטרת מאחריות מפרסם שהוכיח כי תוכן הפרסום היה דבר אמת והיה בו עניין ציבורי, הגנת "תום לב", החלה כאשר המפרסם האמין בתום לב באמיתות הדברים בעת הפרסום והגנת "פרסום מותר", הנוגעת לפרסומים הנחוצים לתפקוד השלטון והחברה, כגון דיווחים על דיוני הכנסת, הממשלה או בתי המשפט.
השיח ברשתות החברתיות נוטה להיות בוטה, אנונימי ובעל תפוצה רחבה. לפיכך בתי המשפט נדרשים להתאים את עקרונות החוק למציאות הדיגיטלית ולהתוות את הקו שבין ביקורת קשה אך לגיטימית לבין "שיימינג" פוגעני שחוצה את הגבול. המשימה אינה פשוטה ודורשת איזונים עדינים תוך שקילת פרמטרים כגון עוצמת הפגיעה, היקף הפצת הפרסום, הסתמכות על מידע שגוי ועוד.
כמו כן נקבעו בפסיקה כללים לגבי אחריותם של מנהלי אתרים ופלטפורמות לתכנים משתמשים פוגעניים, מקום בו התקבלה אצלם התראה על כך ולא פעלו להסרתם.
