פרסום לשון הרע עלול לגרום נזק משמעותי לשמו הטוב ולמוניטין של אדם או ארגון. כדי להתמודד עם תופעה זו, מאפשר החוק למי שחש עצמו נפגע מהוצאת דיבה, לתבוע מהמפרסם באמצעות תביעת דיבה סכום שישמש כפיצוי. במאמר זה נפרט מהם הסכומים שניתן לתבוע, אילו גורמים משפיעים על גובה הפיצוי ומהן ההגנות הקיימות בחוק העשויות להקטין את הסכום שישולם.
האם בהגשת תביעת דיבה סכום הפיצוי שניתן לתבוע הוא קבוע או משתנה?
סכום הפיצויים שניתן לתבוע בתביעת דיבה אינו קבוע, והוא נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. עם זאת, החוק מגביל את תקרת הפיצויים שניתן לפסוק ללא הוכחת נזק לסכום של כ-80,000 ש"ח. סכום זה צמוד למדד המחירים לצרכן מאז שנת 1998, ולכן הוא מתעדכן מעת לעת. במקרים בהם הוכח שהפרסום נעשה בכוונה לפגוע, ניתן לתבוע פיצוי כפול של עד 160,000 ש"ח.
חשוב לציין כי על אף המגבלה הקבועה בחוק על גובה הפיצויים ללא הוכחת נזק, הנפגע רשאי לתבוע פיצויים גבוהים יותר אם הוא יכול להוכיח שנגרם לו נזק ממשי כתוצאה מהפרסום, בין אם מדובר בנזק כלכלי או נזק לא ממוני כמו עוגמת נפש.
5 הגורמים המרכזיים המשפיעים על קביעת סכום הפיצויים בתביעות דיבה
בית המשפט קובע את גובה הפיצויים שיפסקו עבור התובע בתביעת דיבה בהתחשב במכלול הנסיבות של המקרה. בין הגורמים העיקריים המשפיעים על סכום הפיצוי ניתן למנות:
- חומרת הפרסום – ככל שתוכן הדברים שפורסמו חמור יותר ופוגעני יותר, כך סכום הפיצויים צפוי להיות גבוה יותר.
- היקף הפרסום – ככל שהפרסום הגיע לקהל יעד רחב יותר, למשל באמצעות הפצה ברשתות החברתיות, כך הנזק שנגרם לנפגע משמעותי יותר, ובהתאם צפוי בית המשפט לפסוק פיצוי גבוה יותר.
- הנזק שנגרם לנפגע – במקרה בו הנפגע הצליח להוכיח שנגרם לו נזק ממשי, בין אם כלכלי או נפשי, בית המשפט יתחשב בכך בקביעת סכום הפיצוי.
- כוונת המפרסם – אם הוכח שהמפרסם פעל בכוונת זדון ובמטרה לפגוע בנפגע, הדבר יוביל בדרך כלל לפסיקת פיצוי מוגבר.
- התנהגות הצדדים – התנהגות בלתי ראויה של הנפגע או התנצלות של המפרסם עשויים להשפיע על גובה הפיצוי שייפסק.
לא רק התובע בתביעת דיבה עשוי להיות זכאי לפיצויים
לא רק התובע בתביעת דיבה עשוי להיות זכאי לפיצויים. במקרים מסוימים, גם הנתבע עצמו יכול לזכות בפיצוי כספי מהתובע. הדבר עשוי לקרות כאשר מתברר שתביעת הדיבה הוגשה נגד הנתבע בחוסר תום לב או כאשר היא נחשבת טורדנית וקנטרנית. במקרים כאלה, בית המשפט עשוי לחייב את התובע בהוצאות משפט ואף בפיצוי לטובת הנתבע שנאלץ להתמודד עם ההליך המשפטי.
הידעתם? בתביעת דיבה סכום הפיצוי תלוי גם בהגנות החלות על המפרסם
בנוסף לאפשרות לתבוע פיצויים, חוק איסור לשון הרע כולל גם מספר הגנות שעשויות לפטור את המפרסם מחובת תשלום פיצויים או להקטין משמעותית את הסכום לתשלום. ההגנות העיקריות הן:
- הגנת אמת הפרסום – אם הנתבע מוכיח שהדברים שפרסם היו אמת והיה בהם עניין ציבורי, הוא עשוי להיות פטור מתשלום פיצויים.
- הגנת תום הלב – אם הנתבע פעל בתום לב ומתוך אמונה סבירה באמיתות הדברים שפרסם, תוך הקפדה על כללי האתיקה העיתונאית, הוא עשוי להיות זכאי להקלה בפיצויים.
- פרסום מותר – החוק מונה מספר מצבים בהם פרסום לשון הרע אינו מהווה עוולה, למשל כשמדובר בפרסום במסגרת דיון משפטי, ביקורת אמנותית או דיווח של עובד ציבור במסגרת תפקידו.
- זוטי דברים – כשמדובר בפרסום שולי וקל ערך שנעשה בנסיבות מסוימות, בית המשפט עשוי להתייחס אליו כאל "זוטי דברים" ולהימנע מלפסוק פיצויים בגינו.
לסיכום
תביעות דיבה מהוות כלי חשוב להגנה על שמם הטוב ומוניטין של אנשים וגופים שנפגעו כתוצאה מפרסומים פוגעניים. יחד עם זאת, מדובר בהליך מורכב הדורש התנהלות מושכלת ומקצועית הן מצד התובע והן מצד הנתבע, על מנת להבטיח את מיצוי הזכויות וצמצום הסיכונים. לנוכח השינויים שחלו בשנים האחרונות במגמת פסיקת הפיצויים בתיקים אלו, וריבוי השיקולים שבית המשפט מתחשב בהם, חיוני להיעזר בליווי של עורך דין המתמחה בתחום לשון הרע. אם נפגעתם מפרסום משמיץ או שהוגשה נגדכם תביעת דיבה, אתם מוזמנים לפנות אל משרד עורך דין שמעון האן – משרד עו"ד ונוטריון מוביל בייצוג תובעים ונתבעים בתיקי הוצאת דיבה ולשון הרע.
עו"ד שמעון האן מציע שירותי ייעוץ וייצוג בתביעות דיבה מנקודת המבט של התובע או הנתבע, ויסייע לכם לנהל את ההליך באופן האופטימלי עבורכם. למידע נוסף – חייגו אלינו בהקדם!
שאלות ותשובות:
על פי החוק בישראל, תקרת הפיצויים שניתן לתבוע בתביעת דיבה ללא צורך בהוכחת נזק ממשי עומדת כיום על כ-80,000 ש"ח. סכום זה נקבע בחוק איסור לשון הרע, והוא צמוד למדד המחירים לצרכן מאז שנת 1998, כך שהוא מתעדכן מעת לעת. במקרים בהם התובע מצליח להוכיח שהפרסום המשמיץ נעשה בזדון ובכוונה לפגוע, קיימת אפשרות לתבוע פיצוי מוגדל של עד 160,000 ש"ח ללא הוכחת נזק.
בתי המשפט מתחשבים במספר גורמים מרכזיים בבואם לקבוע את סכום הפיצויים בתביעת דיבה, וביניהם: חומרת הפרסום והתכנים הפוגעניים שהופצו, היקף הפרסום והתפוצה שלו, הנזק שנגרם לתובע בפועל, כוונותיו של הנתבע, והתנהלות הצדדים לאורך ההליך המשפטי. ככל שהפרסום נחשב חמור יותר, הגיע לקהל רחב יותר, גרם לנזק משמעותי לתובע, ונעשה בכוונת זדון, כך סביר יותר שבית המשפט יפסוק פיצוי גבוה יותר.
למרות שהמצב השכיח הוא שהנפגע מלשון הרע הוא זה שמגיש את התביעה ועשוי לזכות בפיצוי, קיימים גם מקרים בהם דווקא הנתבע בתביעת דיבה יהיה זכאי לקבל פיצוי מהתובע. הדבר עלול להתרחש כאשר מתברר לבית המשפט שהתביעה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך מניעים פסולים או בצורה טורדנית על מנת להתיש את הנתבע. במצבים אלו, בית המשפט עשוי לחייב את התובע בהוצאות משפט ובפיצוי לטובת הנתבע על עוגמת הנפש וההוצאות שנגרמו לו.
בתקופה האחרונה ניתן לזהות שינוי בגישת בתי המשפט בכל הנוגע לסכומי הפיצויים הנפסקים בתביעות דיבה. אם בעבר הורגש משקל רב יותר לשיקולים הנוגעים לחופש הביטוי, הרי שכיום ניכרת נכונות הולכת וגוברת של בתי המשפט להעניק הגנה משמעותית יותר לתובעים שנפגעו מפרסומים משמיצים, תוך פסיקת סכומי פיצוי גבוהים. הסיבה לכך נעוצה, בין השאר, בהכרה שהתפתחות הרשתות החברתיות והזירה הדיגיטלית הובילו למצב בו אדם עלול להינזק באופן אנוש ובלתי הפיך מפרסום כזב תוך זמן קצר. לכן, בתי המשפט מבקשים כיום לרסן התנהגות בעייתית ברשת ולהעביר מסר אפקטיבי יותר מבעבר נגד מפרסמי לשון הרע.
