כאשר מתפרסמים דברים פוגעניים ומשמיצים נגד אדם בכלי תקשורת שונים, בין אם מדובר בעיתונות הכתובה, בשידורי רדיו וטלוויזיה או בפרסומים מקוונים, מתעוררת השאלה האם ניתן לתבוע כלי תקשורת על פרסום לשון הרע? האם צריך לתבוע את הכתב שחיבר את הדברים? את העורך שאישר את פרסומם? את הבעלים של גוף התקשורת? ומה לגבי פרסום לשון הרע בפלטפורמות דיגיטליות מודרניות יותר כמו אתרי אינטרנט ופורומים? בואו ננסה להבין את המצב המשפטי בסוגיה סבוכה זו.
האם ניתן לתבוע כלי תקשורת על פרסום לשון הרע בשנת 2025?
כפתח לדיון, עלינו להכיר את ההגדרה המקיפה שנותן חוק איסור לשון הרע למונח "פרסום". סעיף 2 לחוק קובע כי "פרסום, לעניין לשון הרע – בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר." משמע, המחוקק ראה לנכון לכלול בהגדרה כל סוג של פרסום, בכל דרך ובכל אמצעי אפשרי. לאור זאת, נפגע מלשון הרע יכול עקרונית לתבוע את מי שהוציא את הדיבה נגדו, ללא תלות בפלטפורמה שבה הדברים נאמרו או פורסמו.
למרות האמור לעיל, ישנו הבדל לא מבוטל בין פרסום שנעשה בכלי תקשורת מסורתיים לבין פרסום שנעשה באופן פרטי. ההבדל המרכזי נוגע לשאלת היקף האחריות ולמספר הנתבעים הפוטנציאליים.
כאשר לשון הרע מתפרסמת על ידי אדם פרטי, מחוץ למסגרת של גוף תקשורת, האחריות בגינה תוטל באופן בלעדי על המפרסם עצמו. לעומת זאת, כשמדובר בפרסום באמצעי תקשורת, מתרחב מעגל האחראים ומתאפשרת הגשת תביעה גם נגד גורמים נוספים שהיו מעורבים בתהליך הפרסום או אפשרו אותו.
על מי אפשר להטיל אחריות במקרה של פרסום במדיה המסורתית?
סעיף 11 לחוק איסור לשון הרע מונה את האנשים או הגופים שניתן לתבוע בגין פרסום לשון הרע "באמצעי תקשורת". המונח "אמצעי תקשורת" מוגדר שם ככולל "עיתון וכן שידורי רדיו וטלוויזיה הניתנים לציבור". על פי הסעיף, במצב כזה אפשרי להגיש תביעה כנגד:
- האדם האחראי להבאת דברי הבלע לאמצעי התקשורת – הכוונה בדרך כלל לעיתונאי שהכין את הכתבה או לגורם ששימש כ"מקור" וסיפק את המידע לכלי התקשורת.
- העורך באמצעי התקשורת – כלומר, העורך הראשי בעיתון, או לחילופין העורך בתחנת הרדיו / בערוץ הטלוויזיה הספציפי שבמסגרתם שודר התוכן המשמיץ.
- הגורם שהחליט על הפרסום בפועל.
- הגורם האחראי על אמצעי התקשורת – למשל המוציא לאור של העיתון, או מי שאחראי על קיומם של שידורי הרדיו והטלוויזיה. עם זאת, לגבי הגורם האחראי קובע הסעיף כי אחריותו תהיה אזרחית בלבד ולא פלילית.
טענות הגנה העשויות לעמוד לעורך ולהשלכותיהן על אחריותו
לעיתים נשמעות על ידי עורכים של כלי תקשורת טענות הגנה לפיהן הם נקטו אמצעים סבירים כדי למנוע את הפרסום, אך בסופו של דבר הוא פורסם בלי ידיעתם. במקרה כזה, קובע סעיף 11(ב) לחוק כי ההגנה תעמוד להם רק בהליך פלילי, אך לא בתביעה אזרחית.
דוגמה נוספת היא מצב שבו עולה מאזין לשידור ומשמיע דברי לשון הרע בלי כל התראה מוקדמת. גם אז עשויים העורך, מקבל ההחלטה על השידור והאחראי להינות מהגנת "תום הלב" הקבועה בסעיף 15 לחוק, אם לא ידעו ולא יכלו לדעת על הכוונה לעשות כן.
נראה אפוא, כי ככל שמדובר בתוכן משמיץ שפורסם במסגרת עיתונות כתובה, רדיו וטלוויזיה, מתאפשרת "פריסה" של האחריות על פני כמה וכמה גורמים, ולא רק על הדמות שהשמיעה את הדברים הפוגעניים.
יש כמובן גם סוגים שונים של הגנות לשון הרע לעיתונאים.
האם אתרי חדשות מקוונים ופורומים נחשבים ל"אמצעי תקשורת"?
סוגיה זו מעוררת קשיים בפרשנות, שכן חוק איסור לשון הרע נחקק ב-1965, טרם עידן האינטרנט, ולכן אינו מתייחס במפורש למדיה הדיגיטלית. ובכלל, לשון הרע באינטרנט הוא נושא מורכב ומאתגר. עם זאת, בשנים האחרונות מסתמנת בפסיקה מגמה של הבחנה בין שלושה מצבים:
- כשמדובר באתר בעל מאפיינים של כלי תקשורת מסורתי עם עורכים וכתבים, הוא ייחשב בדרך כלל ל"אמצעי תקשורת".
- כשלשון הרע מופיעה רק בתגובות גולשים, ולא בתוכן המערכתי, לרוב לא יורחב מעגל הנתבעים מעבר לגולש עצמו.
- במקרה של פורום, מנהל הפורום עשוי לחוב בנזיקין אם סירב להסיר פרסום למרות שהתבקש והיה ברור שמדובר בלשון הרע.
בקצרה, חוק איסור לשון הרע מאפשר במקרים מסוימים להגיש תביעות נגד גורמים מעורבים בפרסום דברי דיבה וביזוי באמצעי תקשורת שונים, אך היקף האחריות משתנה בהתאם לסוג המדיה ולנסיבות הספציפיות של כל מקרה.
לסיכום
אם נפגעתם מפרסום משמיץ בכלי תקשורת כלשהו, מומלץ מאוד לפנות בהקדם לעורך דין המתמחה בתחום דיני לשון הרע. עו"ד לשון הרע יוכל לבחון ביסודיות את נסיבות המקרה, להסביר לכם מי הם הגורמים הפוטנציאליים שאותם ניתן לתבוע ומהם סיכויי התביעה. במידת הצורך, עורך הדין אף ינהל עבורכם בצורה מקצועית את כל ההליך המשפטי מול הנתבעים, ויעשה כמיטב יכולתו להגן על שמכם הטוב ולהשיג עבורכם את הפיצוי המרבי.
משרד עורכי הדין בהובלתו של עו"ד שמעון האן הוא בעל מומחיות וניסיון רב בתחום תביעות לשון הרע בישראל. לשם קבלת הערכה ראשונית של מצבכם המשפטי וייעוץ כיצד כדאי לכם לפעול, צרו קשר עם משרדנו.
שאלות ותשובות:
בעוד שכאשר אדם פרטי מוציא דיבה אפשר להטיל את האחריות המשפטית רק עליו, במקרה של פרסום באמצעי תקשורת קיים מעגל רחב יותר של נתבעים פוטנציאליים. החוק מאפשר להגיש תביעה לא רק נגד העיתונאי שכתב את הדברים, אלא גם כנגד העורך, מי שהחליט לפרסם, וגורמים נוספים. הנפגע צריך לשקול היטב את טענותיו מול כל אחד מהם, מה שהופך את ניהול ההליך המשפטי למסובך ומאתגר יותר.
לא, התמונה מורכבת יותר ותלויה בנסיבות הספציפיות. בתי המשפט נוטים לראות אתרי חדשות מקוונים כ"אמצעי תקשורת" רק אם הם פועלים במתכונת דומה לזו של עיתון, עם מערכת מסודרת של עורכים וכתבים. אבל גם אז, כשלשון הרע פורסמה רק בתגובות של גולשים ולא בתוכן המערכתי של האתר, לרוב לא יורחב מעגל הנתבעים מעבר לגולש המשמיץ עצמו.
עורך דין מנוסה שמתמחה בניהול תביעות לשון הרע, ידע לנתח את הסיכויים והסיכונים שבהגשת תביעה, תוך התחשבות בהגנות הרלוונטיות שעשויות לעמוד לנתבעים. העורך גם יסייע בבחירת הטענות הנכונות להעלות בכתב התביעה ויוכל לייצג את הנפגע באופן אפקטיבי לאורך כל שלבי ההליך בבית המשפט. לכן כדאי מאוד להיוועץ בעורך דין כבר בשלב מוקדם, כדי לגבש אסטרטגיה משפטית מיטבית שתאפשר לקבל סעד הולם תוך התחשבות בנסיבות המקרה.
במצב כזה, אם הנפגע דרש ממנהל הפורום להסיר את הפרסום הפוגעני, אך למרות שהדברים על פניהם בבירור מהווים לשון הרע, מנהל הפורום לא הסיר אותם – אזי מנהל הפורום עצמו עלול לשאת באחריות. בתי המשפט קבעו שבעת התקיימות תנאים אלה במצטבר, ניתן יהיה להטיל על מנהל הפורום חבות מכוח עוולת הרשלנות, כמי שנמנע בכוונה מלמנוע את המשך הפגיעה למרות שהתבקש לעשות כן ויכול היה לבצע זאת בקלות. תהליך זה מכונה בפסיקה "הודעה והסרה".
