כשאדם מגלה שהוציאו עליו דיבה, הפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין שלו עלולה להיות קשה מנשוא. הדחף להגיש תביעת לשון הרע ולתבוע פיצוי על הנזקים, הוא טבעי ומובן. יחד עם זאת, ישנו היבט חשוב שיש לקחת בחשבון בטרם נוקטים בצעדים משפטיים – חוק ההתיישנות. בסקירה להלן נדון בהרחבה בנושא של התיישנות תביעת הוצאת דיבה ובדרכי ההתמודדות עם הקושי הנובע מכך.
מה קובע חוק ההתיישנות בתביעות הוצאת דיבה?
כאשר מדובר על התיישנות תביעת הוצאת דיבה, למעשה, הכוונה הינה למגבלת הזמן שבמסגרתה ניתן להגיש תביעה. כלומר, מעבר לתקופה הקבועה בחוק, הזכות לתבוע בגין הפרסום הפוגעני פוקעת. ההיגיון העומד מאחורי הגבלה זו נעוץ ברצון לאזן בין האינטרס של הנפגע לקבל סעד משפטי, לבין האינטרס של הנתבע לא להתמודד עם האשמות על מעשים שהתרחשו לפני שנים רבות.
מתי חלה התיישנות תביעת הוצאת דיבה?
הכלל הבסיסי הקבוע בחוק ההתיישנות קובע תקופה של 7 שנים להגשת תביעות בנזיקין, ובכלל זה גם תביעות הוצאת דיבה. המועד הקובע לתחילת הספירה הוא יום פרסום הדברים המהווים לשון הרע. כלומר, מרגע שהתוכן הפוגע נחשף לעיני הציבור, מתחיל לתקתק השעון ויש לפעול במהירות יחסית כדי לא לאחר את המועד.
דוגמאות להשפעת חוק התיישנות תביעת הוצאת דיבה מהפסיקה
ניתן ללמוד רבות על חשיבותו של חוק התיישנות תביעת הוצאת דיבה מפסקי דין שניתנו בסוגיה זו. למשל, בפרשת רמי יצהר נגד עיזבון אברהם, דחה בית המשפט העליון טענה של התובע שיש להאריך את תקופת ההתיישנות. זאת מאחר שהמבקש לא העלה טענה זו בהזדמנות הראשונה. במקרה אחר, תביעת לשון הרע נגד עיתון מעריב נדחתה חלקית כי חלק מהפרסומים התרחשו יותר מ- 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה.
התיישנות תביעות לשון הרע בעידן הדיגיטלי
בעוד שקביעת מועד הפרסום בכלי התקשורת המסורתיים היא פשוטה יחסית, הרי שבזירה הדיגיטלית הדברים מורכבים הרבה יותר. האם יש לראות בכל צפייה בפרסום מקוון משום "פרסום מחדש" שמתחיל מחדש את ספירת שבע השנים? או שמא המועד הקובע הוא תמיד רגע העלאת התוכן לראשונה לרשת?
סוגיה זו טרם הוכרעה חד משמעית בפסיקה הישראלית. ישנן שתי גישות מרכזיות – גישה אחת גורסת שמדובר בעוולה מתמשכת, כך שכל עוד התוכן זמין ברשת, ניתן להגיש תביעת לשון הרע. לעומת זאת, הגישה השנייה רואה בפרסום הראשוני כנקודת ההתחלה של מרוץ ההתיישנות, בדומה לפרסום בעיתון או בטלוויזיה.
על עוגמת הנפש הכרוכה בהתיישנות תביעה
גילוי מאוחר של פרסומי הוצאת דיבה, לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, עלול לגרום עוגמת נפש קשה לנפגעים. המחשבה שנמנעה מהם האפשרות לקבל סעד משפטי ופיצוי, רק בשל חלוף הזמן, מעוררת תסכול רב. במצבים אלו, ייתכן שעדיין אפשר יהיה לפנות לאתרים ולדרוש הסרה של התכנים המשמיצים, אך הדבר אינו מהווה תחליף הולם להליך משפטי מלא.
כיצד עורך דין דיבה יכול לסייע במצבים של התיישנות תביעת לשון הרע?
כפי שהודגם, התיישנות תביעת הוצאת דיבה היא סוגיה סבוכה עם השלכות משמעותיות. לכן, כאשר נתקלים בפרסום משמיץ, מומלץ לפנות בהקדם האפשרי לייעוץ של עורך דין לשון הרע מנוסה. עורך הדין יוכל לבחון את נסיבות המקרה, להעריך אם חלפה תקופת ההתיישנות, ולהציע את המסלול המשפטי המיטבי במקרה הספציפי.
חשיבות הבחירה במשרד עו"ד מוביל בתחום תביעות לשון הרע
בבואכם לבחור ייצוג משפטי בתביעת לשון הרע, חיוני לבחור גורם עם ניסיון עשיר בניהול תיקים מסוג זה. עו"ד שמעון האן הוא דוגמה לעורך דין שהתמחה בתחום דיני לשון הרע והתיישנותן. משרד עו"ד ונוטריון בהובלת עורך דין שמעון האן מציע מעטפת מקצועית כוללת ללקוחותיו, החל משלב הייעוץ הראשוני ועד לייצוג בבית המשפט ככל שיידרש.
לסיכום
התיישנות תביעת הוצאת דיבה היא גורם שחייבים להביא בחשבון בעת שמתמודדים עם פרסומים פוגעניים ברשת ובכלל. חוסר מודעות למועדי ההתיישנות עלול למנוע מכם ליטול חלק פעיל בהגנה על שמכם הטוב. על כן המסר העיקרי שלנו אליכם הוא – אל תמתינו! ברגע שאתם מזהים פרסום משמיץ שנוגע לכם, פנו ללא דיחוי להתייעצות עם משרד עו"ד שמעון האן. עורכי הדין במשרדנו יספקו לכם הכוונה מקצועית ויסייעו לכם למצות את מלוא הזכויות המשפטיות המגיעות לכם.
שאלות ותשובות:
ברירת המחדל היא שמרוץ ההתיישנות לתביעת לשון הרע מתחיל במועד פרסום הדברים המהווים הוצאת דיבה. אם מדובר בפרסום בכלי תקשורת מסורתיים כמו עיתון או טלוויזיה, קל יחסית להצביע על אותו מועד מדויק. אולם כשמדובר בפרסומים מקוונים, עולה שאלה משפטית סבוכה יותר – האם כל צפייה נוספת בתוכן מהווה "פרסום מחודש", או שהמועד הקריטי נותר תמיד רגע העלאת הדברים לראשונה לאינטרנט? הפסיקה טרם הכריעה חד משמעית בדילמה זו.
הגם שברירת המחדל היא שתקופת ההתיישנות נמשכת 7 שנים בדיוק, ישנם מצבים חריגים שבהם בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להאריכה. הדבר אפשרי בעיקר כאשר התובע מצליח להוכיח שלא יכול היה לדעת על הפרסום המשמיץ זמן רב לאחר פרסומו, וזאת מסיבות אובייקטיביות שאינן קשורות אליו. למשל, אם הדיבה פורסמה בעיתון זר נידח שאינו נגיש בישראל, והתובע נחשף אליה במקרה רק שנים לאחר מכן, ייתכן שיהיה מקום להתחיל את ספירת 7 השנים ממועד הגילוי המאוחר. עם זאת, מדובר בחריג שבתי המשפט נוטים לפרש בצמצום, תוך מתן דגש על וודאות המשפט והימנעות מהכבדה מוגזמת על הנתבע שנדרש להתגונן בחלוף שנים רבות כל כך.
העלאת טענת ההתיישנות נגד תביעת לשון הרע היא למעשה הגנה דיונית חזקה העומדת לרשות הנתבע. אם בית המשפט ייווכח שאכן עברו 7 שנים ממועד הפרסום ועד להגשת התביעה, הוא עלול לדחות את התביעה על הסף, גם אם הייתה עילה מהותית טובה בבסיסה. חשוב לציין כי על הנתבע להקפיד ולהעלות את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה האפשרית, שכן אחרת עלולה להיווצר מניעות דיונית והוא עלול להתקשות לטעון לכך בהמשך.
כשמגלים שהוציאו נגדנו דיבה, המחשבה הראשונה אינה בהכרח על סוגיית ההתיישנות. אולם כפי שהוסבר, נושא זה קריטי ועלול להכריע את גורלה של תביעה עתידית. על כן, ההמלצה החד משמעית היא לפנות בהקדם לעורך דין לשון הרע מנוסה כגון עו"ד שמעון האן. עורך דין שמתמחה בתחום זה יוכל לנתח את נסיבות המקרה, לבדוק אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות, ולהמליץ על צעדים מתאימים לנקיטה. ליווי משפטי מקצועי מוקדם, על ידי משרד עו"ד ונוטריון בהובלת עורך דין שמעון האן, יכול למנוע אובדן זכויות בעתיד ולסייע בצורה משמעותית בהגשת תביעת לשון הרע מנומקת היטב.
