פרסום לשון הרע על אדם שהלך לעולמו מעורר שאלות משפטיות ואתיות מורכבות. האם המשפט הישראלי מספק הגנה מפני פגיעה בכבודו של המת ובזכרו? מהם האפיקים העומדים לרשות בני משפחתו של הנפטר במקרה של לשון הרע על מת? במאמר זה נבחן לעומק את ההיבטים המשפטיים של סוגיה רגישה זו.
מה אומר החוק לגבי לשון הרע על מת?
חוק איסור לשון הרע מתייחס במפורש למצב של לשון הרע על מת. לפי סעיף 5 לחוק, דין פרסום לשון הרע על אדם לאחר מותו כדין לשון הרע על אדם חי, אך עם הבדל מהותי – לא ניתן להגיש תביעה אזרחית או קובלנה פלילית. האפשרות היחידה העומדת בפני בני המשפחה היא להגיש בקשה ליועץ המשפטי לממשלה לפתוח בהליך פלילי נגד מי שהוציא דיבה על המנוח. עד כה לא אושרה אף בקשה כזו בישראל.
האם לבני משפחת הנפטר עומדת זכות תביעה?
המצב המשפטי הנוכחי מונע מבני המשפחה של מי שנפגע מלשון הרע על מת לתבוע פיצויים או סעדים אזרחיים אחרים. בית המשפט העליון הדגיש בפסיקתו כי על אף שפרסום לשון הרע על המת מהווה מעשה פסול ופוגעני, ידיו של בית המשפט כבולות מלהעניק סעד אזרחי במקרים אלו. התוצאה היא שבני המשפחה עלולים לחוש עוגמת נפש קשה נוכח הפגיעה בכבוד יקירם מבלי שתעמוד להם זכות לתבוע בגין הנזק הרגשי שנגרם להם.
האם המת עצמו זכאי להגנה על שמו הטוב?
אחת השאלות המהותיות בהקשר של לשון הרע על מת היא האם הזכות לשם טוב "שורדת" את המוות. יש הגורסים כי כבוד האדם אינו נגדע עם פטירתו, וכי המת עצמו ראוי להגנה מפני השמצה ולשון הרע שפוגעת בזכרו. לשיטה זו, אפשר להקביל את ההגנה על פרטיות המת ועל צנעת הפרט שלו לאחר המוות. לעומת זאת, אחרים סבורים שהזכות לשם טוב נתונה רק למי ששוהה בין החיים, והיא אינה עוברת ליורשיו או לעיזבונו של הנפטר. לפי גישה זו, אין בסיס להכיר בזכותו העצמאית של המת לתבוע הגנה על שמו הטוב במנותק מזכויותיהם של קרוביו החיים.
המוניטין שממשיך לאחר המוות
המשפט העברי והמסורת היהודית מקדשים את כבוד המת ומחשיבים כל פגיעה בו כעבירה חמורה. אמנם שיקולים דתיים אינם מנחים את בתי המשפט האזרחיים בארץ בבואם להכריע בסוגיית לשון הרע על מת, אך יש בהם כדי ללמד על החשיבות הערכית שאנו מייחסים למוניטין הממשיך להתקיים גם לאחר המוות. ככלל, פגיעה במי שאינו יכול להשיב או להתגונן נתפסת בעינינו כמעשה שפל במיוחד. על כן, גם בהיעדר הגנה משפטית מפורשת, ראוי לשמור על זכרם של המתים ולהקפיד שלא להכפיש את שמם.
מה דין לשון הרע על מת שנאמרה בסמוך למועד פטירתו?
מצב שבו נאמרה לשון הרע על אדם שנפטר זמן קצר לאחר הפרסום שונה מעט מבחינה משפטית. לפי סעיף 25 לחוק איסור לשון הרע, אם המנוח נפטר בתוך חצי שנה מהפרסום המשמיץ, בני משפחתו המנויים בחוק (בן זוג, ילדים, הורים או אחים) רשאים להגיש תביעה אזרחית או קובלנה פלילית תוך חצי שנה ממועד הפטירה. במקרה שהנפטר פתח בעצמו בהליך משפטי קודם לכן, בני המשפחה יכולים "לקפוץ לנעליו" ולהמשיך את ההליך בשמו. הבחנה זו מבטאת את ההכרה בכך שלשון הרע על מת שהייתה בשעתו לשון הרע על חי צריכה לזכות להגנה מסוימת, אם כי מוגבלת יחסית למצב הרגיל.
הקשיים באכיפה אזרחית של הגנה על שם המת
ניסיונות לתקן את חוק איסור לשון הרע כך שיאפשר לקרובי המת להגיש תביעות בגין השמצתו מעוררים מספר בעיות מעשיות. ראשית, מי בדיוק יהיה זכאי לתבוע – האם רק בני המשפחה הגרעינית או שמא גם יורשים וצאצאים רחוקים יותר? שנית, עד מתי תעמוד זכות התביעה – האם תתיישן לאחר פרק זמן מסוים או שמא תימשך ללא הגבלה? שאלות אלו מחדדות את הצורך באיזון בין ההגנה על כבוד המת לבין שיקולים נוגדים כמו חופש הביטוי, הזכות להליך הוגן ויציבות ההליך המשפטי. למרות הקשיים הללו, ייתכן שיש מקום לשקול בכל זאת הרחבה זהירה של ההגנה האזרחית על מי שנפגע מלשון הרע על מת, ולו רק לתקופה מוגבלת שלאחר הפטירה.
לסיכום
המצב המשפטי הנוכחי בישראל אינו מעניק הגנה אזרחית לשמו הטוב של מי שנפטר. גם האפשרות לנקוט הליכים פליליים בגין לשון הרע על מת טרם מומשה הלכה למעשה. למרות זאת, קיימת הכרה ציבורית ותרבותית בצורך לשמור על כבוד המת ולהימנע מהכפשת שמו. בני משפחות הנתקלים במקרים מעין אלה מוזמנים להתייעץ עם משרד עו"ד שמעון האן כדי לקבל ליווי והכוונה. יחד נוכל לפעול למען שמירה על זכר יקירינו ועל ערך קדושת החיים גם לאחר המוות.
שאלות ותשובות:
במקרה כזה, סעיף 25 לחוק איסור לשון הרע מאפשר לבני משפחתו הקרובים של הנפטר – בן זוג, ילדים, הורים או אחים – להגיש תביעה אזרחית או קובלנה פלילית בגין לשון הרע תוך חצי שנה ממועד הפטירה. כלומר, אם המנוח היה בחיים בעת הפרסום אך נפטר בסמוך לאחר מכן, עדיין עומדת לקרוביו זכות מסוימת למצות את ההליכים המשפטיים בשמו, בכפוף למגבלת הזמן הקבועה בחוק.
פסק הדין בעניינה של חנה סנש מבחין בין עילת תביעה הנובעת מקרבה משפחתית לבין פנייה לבית המשפט מכוח אינטרס ציבורי כללי. כאשר מדובר בדמות היסטורית בעלת מעמד ציבורי, לא די בטענת השמצה גרידא כדי לזכות בסעד משפטי. בית המשפט ישקול שיקולים כמו חופש היצירה האמנותית וזכות הביקורת לצד הפגיעה בשמה הטוב של הדמות. לעומת זאת, בני משפחה של אדם פרטי שהלך לעולמו עשויים לזכות להגנה רחבה יותר מכוח זיקתם האישית לנפטר, גם אם מדובר בדמות שאינה מוכרת לציבור הרחב.
ככלל, הזכות לכבוד ולפרטיות נתפסת כזכות של החי ולא של המת. עם זאת, היו שופטים שהכירו בכך שכבודו של אדם אינו פוקע בהכרח עם מותו. כך למשל, בפסק דינו של השופט גולדברג נקבע שהזכות לפרטיות ממשיכה להתקיים במידה מסוימת גם לאחר המוות, וכי היא עשויה לעבור לידי יורשי הנפטר
במצב אבסורדי שבו דווקא האדם שהוסמך לתבוע בשם המנוח, כגון מנהל עיזבון או יורש, הוא זה שהוציא את לשון הרע, נוצר מעין "ניגוד עניינים" משפטי. במקרה כזה, הפתרון עשוי להיות פנייה ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שיגיש כתב אישום פלילי נגד הגורם המשמיץ, אך כפי שצוין קודם לכן, סיכויי הצלחתה של פנייה כזו נמוכים. לחלופין, ניתן לשקול בקשה למינוי מנהל עיזבון חלופי שידאג לאכיפת הזכויות, אם כי גם כאן מדובר בהליך מורכב שאינו מבטיח תוצאה.
