חוק איסור לשון הרע נועד להגן על זכותו של אדם לשם טוב, אך בה בעת לאזן זכות זו עם חופש הביטוי. במאמר זה נסביר מהי עילה לתביעת לשון הרע ומה נדרש כדי להגיש תביעה מכוחה.
מהי עילה לתביעת לשון הרע לפי החוק בישראל?
כדי שתקום עילה לתביעת לשון הרע, יש צורך בשני תנאים מצטברים: פרסום ותוכן שעולה כדי לשון הרע.
הגדרתו של פרסום בחוק לשון הרע
החוק מגדיר "פרסום" באופן רחב למדי. ככלל, כל התבטאות שמגיעה לאדם זולת הנפגע עשויה להיחשב כפרסום. זה יכול להיות דיבור בעל פה, כתיבה, הדפסה, שידור, או כל צורה אחרת של העברת מידע. חשוב לציין שבמקרה של פרסום בכתב, די בכך שהדברים עשויים היו להגיע לאדם אחר, גם אם בפועל לא הגיעו.
בעידן הדיגיטלי, פרסום יכול להיות:
- פוסט בפייסבוק
- ציוץ בטוויטר
- הודעה בקבוצת וואטסאפ
- סרטון ביוטיוב
- תגובה בפורום אינטרנטי
להלן מספר דוגמאות נוספות לפרסום שעשוי להוות בסיס לתביעת לשון הרע:
- מכתב שנשלח לאדם אחד או יותר
- דברים שנאמרו בישיבת עבודה
- כתבה בעיתון או באתר חדשות
- ראיון ברדיו או בטלוויזיה
- שלט שהוצב במקום ציבורי
כל אחת מהדוגמאות הללו עשויה להוות פרסום לצורך תביעת לשון הרע, ללא קשר למספר האנשים שנחשפו אליה בפועל.
מהו תוכן העולה כדי לשון הרע לפי החוק?
התנאי השני לקיום עילה לתביעת לשון הרע הוא שהתוכן שפורסם אכן מהווה "לשון הרע" כהגדרתו בחוק. החוק מגדיר ארבעה סוגים של ביטויים שנחשבים ללשון הרע:
- דברים שעלולים להשפיל אדם ברבים או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג.
- דברים המבזים אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות שמיוחסים לו.
- דברים שעלולים לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
- דברים המבזים אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו.
הקביעה האם פרסום מסוים עולה כדי לשון הרע נעשית על פי מבחן אובייקטיבי.
כלומר, השאלה אינה כיצד הנפגע הרגיש, אלא כיצד האדם הסביר היה מפרש את הדברים. זוהי נקודה קריטית בהערכת הסיכויים להצלחת התביעה.
עילה לתביעת לשון הרע: מהפרסום ועד לנזק
כשמתקיימים שני התנאים – פרסום ותוכן העולה כדי לשון הרע – נוצרת עילה לתביעת לשון הרע. עם זאת, חשוב להבין שקיומה של עילה אינו מבטיח בהכרח את הצלחת התביעה. ישנם גורמים נוספים שיש לקחת בחשבון. הערכת קיומה של עילה לתביעת לשון הרע ובחינת סיכויי ההצלחה של התביעה דורשות מיומנות משפטית. עו"ד שמעון האן – עורך דין לשון הרע ותיק, יכול לסייע בניתוח מעמיק של המקרה ובגיבוש אסטרטגיה משפטית מתאימה.
עילה לתביעת לשון הרע ברשתות החברתיות
בעידן הדיגיטלי, עילות רבות לתביעות לשון הרע נובעות מפרסומים ברשתות החברתיות. כאשר בוחנים עילה לתביעת לשון הרע בגין פרסום ברשתות החברתיות, יש לקחת בחשבון גורמים כמו:
- היקף התפוצה של הפרסום (מספר עוקבים, שיתופים וכדומה)
- משך הזמן שהפרסום היה זמין
- תגובות הקוראים לפרסום
הנגישות והמיידיות של פלטפורמות אלו מגבירות את הסיכון לפרסומים פוגעניים. עם זאת, הן גם מקלות על איסוף ראיות לתמיכה בתביעה.
הערכת הנזק בתביעות לשון הרע
עילה לתביעת לשון הרע מאפשרת לתובע לדרוש פיצוי על עצם ניסיון הפגיעה בשמו הטוב.
החוק מאפשר לתבוע פיצויים ללא הוכחת נזק עד לסכום מסוים (כיום כ-80,000 ₪), ובמקרים של פרסום בכוונה לפגוע, הסכום יכול להגיע עד כ-160,000 ₪. עם זאת, אם התובע יכול להוכיח נזק, הוא רשאי לתבוע סכומים גבוהים יותר.
לסיכום
עילה לתביעת לשון הרע קמה כאשר מתקיימים התנאים של פרסום ותוכן העולה כדי לשון הרע או הוצאת דיבה. אולם ההחלטה להגיש תביעה צריכה להתקבל לאחר בחינה זהירה של כל ההיבטים המשפטיים והמעשיים.
אם אתם מרגישים שנפגעתם מפרסום כלשהו ושוקלים להגיש תביעת לשון הרע, מומלץ להתייעץ עם משרד עו"ד ונוטריון בהובלת עורך דין שמעון האן. למשרדנו ניסיון עשיר בתיקי לשון הרע ויכולת לספק לכם ייעוץ מקצועי ומקיף לגבי הצעדים הנכונים עבורכם.
שאלות ותשובות:
בתי המשפט מתחשבים במספר גורמים בקביעת גובה הפיצויים, כולל חומרת הפגיעה, היקף הפרסום, מידת הפגיעה במוניטין, והתנהגות הצדדים לפני ואחרי הפרסום. החוק מאפשר פיצוי ללא הוכחת נזק עד כ-80,000 ₪, ובמקרים של כוונה לפגוע עד כ-160,000 ₪. עם זאת, אם ניתן להוכיח נזק גדול יותר, ניתן לתבוע סכומים גבוהים יותר.
תביעת לשון הרע אזרחית מוגשת על ידי הנפגע ומטרתה לקבל פיצוי כספי. לעומת זאת, קובלנה פלילית היא הליך פלילי שמטרתו להעניש את המפרסם. להגשת קובלנה פלילית נדרשים תנאים מחמירים יותר, כולל הוכחת כוונה לפגוע ופרסום לשני אנשים לפחות מלבד הנפגע.
כן, קיים הבדל משמעותי. בתי המשפט נוטים להעניק הגנה רחבה יותר לביטויים הנוגעים לאנשי ציבור, מתוך הכרה בחשיבות השיח הציבורי והביקורת על דמויות ציבוריות. עם זאת, גם לאנשי ציבור יש זכות להגנה על שמם הטוב, במיוחד כאשר מדובר בפרסומים שקריים או זדוניים שאינם קשורים לתפקידם הציבורי. בתי המשפט מאזנים בין חופש הביטוי והעניין הציבורי לבין הזכות לשם טוב בכל מקרה לגופו.
החוק מעניק לנתבעים מספר הגנות אפשריות:
- אמת דיברתי – אם הנתבע יוכיח שהדברים שפרסם הם אמת ושיש בפרסומם עניין ציבורי.
- תום לב – אם הנתבע פעל בתום לב ובנסיבות מסוימות המפורטות בחוק.
- פרסומים מותרים – ישנם מצבים מסוימים בהם החוק מתיר פרסומים גם אם הם עלולים לפגוע בשמו הטוב של אדם.
